תורות פורים ושיר אחד
יום שלישי, 2 במרס 2010 – מאת שלמה
הנה התורה לפורים עבור מי שלא שמע
"סוד השפן"
פורים הוא חג של הסתר, בו מעטה חיצוני מסתיר פנימיות נשגבה ונעלמה. התחפושות הנהוגות מוסיפות הסתר על הסתר, אך דווקא מתוך ההעלם וההסתר מגיע גילוי הפנימיות. צפון ומוסתר לעומת צפוי וגלוי, מתוך הצפון מגיע הגילוי... וכשנכנס יין יצא הסוד שהיה מוסתר.
האור הפנימי במהלך שלפנינו. מוסתר בתחפושת היתולית באווירת ימי הפורים, אך הוא מקפל בתוכו סודות עמוקים ביותר.
הרעיון בצורתו הסופית הינו תוצאה של חיבור רעיונות שונים לכדי מהלך אחד. ראשיתו בגילוי סוד האלכוהול, (מאמר שקיבלתי מחבר יקר). המשכו בשיר הילדים המפורסם "השפן הקטן" (מאמר שלא ידוע מי חיברו, קיבלתיו מחבר יקר אחר), וסיומו בתיקון חטא עץ הדעת, שילוב בין השניים לכדי רעיון נפלא. (בכוונה איני נותן קרדיטים, כי איני יודע אם האנשים שחשבו על ראשיתם של דברים יסכימו למהלך הסופי שלהם...).
השפן הקטן, שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן וקיבל נזלת
ללה לה הפטשי
ללה לה הפשי
ללה לה אפתשי
ללה ללה
השפן היא תקופת מלכות פרס, כמו שמופיע במדרש "ואת השפן זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את הצדיקים, שנאמר ומרדכי יושב בשער המלך". המדרש משווה את ארבעת הבהמות הטמאות לארבעת המלכויות. הגמל זה גלות בבל, ע"ש הכתוב "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו". השפן זו פרס כאמור לעיל. הארנבת זו יוון, ע"ש "אמו של תלמי שארנבת שמה" ובגללה שינו בתרגום השבעים כידוע. והחזיר זה אדום, ע"ש שיחזיר עטרה לבעליה שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" (ויקרא רבה י"ג).
הקטן, זה כינוי לעם ישראל הקטן בין האומות. כמאמר חז"ל "רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשיו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה" (בראשית רבה ו'). מכאן שישראל נקראים "הקטן", ויש בהם בחינה של איכות הקטן שהוא "עם סגולה", סגולה הוא דבר קטן המשפיע על הגדול. ודווקא הקטנות מעידה על האיכות כפי שידוע מאמר העולם "דברים טובים באים באריזות קטנות", שוקולד יוקרתי, בושם משובח וכדו' באים באריזות קטנות, לעומתם נייר טואלט, טיטולים ודוגלי... באים באריזות גדולות...
שכח לסגור הדלת, זהו המצב בו עם ישראל מדולדל מן המצוות כדלת זו המדולדלת... והם דלים וריקים מן המצוות כדל העומד בדלת. כמאמר המדרש "אם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם דל הוא מן המצוות ומטלטל מעשיו כדלת" (שיר השירים רבה).
"סוד השפן"
פורים הוא חג של הסתר, בו מעטה חיצוני מסתיר פנימיות נשגבה ונעלמה. התחפושות הנהוגות מוסיפות הסתר על הסתר, אך דווקא מתוך ההעלם וההסתר מגיע גילוי הפנימיות. צפון ומוסתר לעומת צפוי וגלוי, מתוך הצפון מגיע הגילוי... וכשנכנס יין יצא הסוד שהיה מוסתר.
האור הפנימי במהלך שלפנינו. מוסתר בתחפושת היתולית באווירת ימי הפורים, אך הוא מקפל בתוכו סודות עמוקים ביותר.
הרעיון בצורתו הסופית הינו תוצאה של חיבור רעיונות שונים לכדי מהלך אחד. ראשיתו בגילוי סוד האלכוהול, (מאמר שקיבלתי מחבר יקר). המשכו בשיר הילדים המפורסם "השפן הקטן" (מאמר שלא ידוע מי חיברו, קיבלתיו מחבר יקר אחר), וסיומו בתיקון חטא עץ הדעת, שילוב בין השניים לכדי רעיון נפלא. (בכוונה איני נותן קרדיטים, כי איני יודע אם האנשים שחשבו על ראשיתם של דברים יסכימו למהלך הסופי שלהם...).
השפן הקטן, שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן וקיבל נזלת
ללה לה הפטשי
ללה לה הפשי
ללה לה אפתשי
ללה ללה
השפן היא תקופת מלכות פרס, כמו שמופיע במדרש "ואת השפן זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את הצדיקים, שנאמר ומרדכי יושב בשער המלך". המדרש משווה את ארבעת הבהמות הטמאות לארבעת המלכויות. הגמל זה גלות בבל, ע"ש הכתוב "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו". השפן זו פרס כאמור לעיל. הארנבת זו יוון, ע"ש "אמו של תלמי שארנבת שמה" ובגללה שינו בתרגום השבעים כידוע. והחזיר זה אדום, ע"ש שיחזיר עטרה לבעליה שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" (ויקרא רבה י"ג).
הקטן, זה כינוי לעם ישראל הקטן בין האומות. כמאמר חז"ל "רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשיו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה" (בראשית רבה ו'). מכאן שישראל נקראים "הקטן", ויש בהם בחינה של איכות הקטן שהוא "עם סגולה", סגולה הוא דבר קטן המשפיע על הגדול. ודווקא הקטנות מעידה על האיכות כפי שידוע מאמר העולם "דברים טובים באים באריזות קטנות", שוקולד יוקרתי, בושם משובח וכדו' באים באריזות קטנות, לעומתם נייר טואלט, טיטולים ודוגלי... באים באריזות גדולות...
שכח לסגור הדלת, זהו המצב בו עם ישראל מדולדל מן המצוות כדלת זו המדולדלת... והם דלים וריקים מן המצוות כדל העומד בדלת. כמאמר המדרש "אם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם דל הוא מן המצוות ומטלטל מעשיו כדלת" (שיר השירים רבה).
השיר עוסק א"כ במצב של עם ישראל בזמן מלכות אחשוורוש, עם ישראל המדולדל מן המצוות מתייאש מהגאולה, מדולדל מן המצוות ונהנה מסעודת אחשוורוש שהייתה בעצם סעודת יאוש מן הגאולה (אכלו ושתו בכלי המקדש וכו').
התוצאה של מצב זה היא "הצטנן המסכן וקיבל נזלת", וכאן ישנם סודות עמוקים ביותר... כידוע חז"ל אומרים "המן מן התורה מניין? המן העץ אשר ציותיך לבלתי אכול ממנו אכלת... מרדכי מן התורה מניין? דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא" (בבלי חולין קל"ט). חז"ל רואים קשר בין המן לחטא עץ הדעת, השאלה היא מהו אותו ההקשר המוזר הזה? ההסבר הוא פשוט ומופלא. חטא עץ הדעת היה באכילה, והמן רצה להחטיא שוב את עם ישראל באכילה מסעודתו של אותו רשע ובכך למנוע מהם סופית את הגאולה.
החוש היחיד שלא השתתף בחטא עץ הדעת הוא חוש הריח, כל יתר החושים השתתפו בחטא. "וכי נחמד העץ מאכל" – טעם, "וכי תאווה הוא לעיניים" – ראיה, "הנחש השיאני ואוכל" – שמיעה, "ותיקח מפריו" – מישוש. לכן חוש הריח כידוע הוא החוש הרוחני ביותר, המשפיע עלינו ביותר, שגם הנשמה נהנית ממנו. שאל כל אחד מה החוש המעלה בנו זיכרונות ומזכיר לנו את החוויה? הוא חוש הריח! כל אחד זוכר את ריח הבושם של בת זוגו בפגישתם הראשונה... ה"דה ז'ה וו" החזק ביותר מתעורר מריח מוכר כי זה נוגע בנשמה!
עם ישראל בזמן מלכות פרס היו במצב של "הצטנן המסכן"... איבדו את חוש הריח... כי כשהחוטם מלא בנזלת א"א להריח, ולכאורה איבדו א"כ את הסיכוי לגאולה. מדוע הם איבדו חוש רוחני זה? כי "נהנו מסעודתו של אותו הרשע", כידוע הטענה על עם ישראל לא הייתה על שהשתתפו בסעודה או אכלו מהסעודה, אלא כי "נהנו" והתענגו על הריח הנפלא של הסעודה (הנאה רוחנית = ריח). א"כ מצבו של עם ישראל היה גרוע יותר מחטא עץ הדעת שם הקלקול היה באכילה אך ללא השתתפות של הריח ואילו בסעודת אחשוורוש חטאו באכילה וקלקלו גם את חוש הריח.
כנגד מצב זה נעמדים מרדכי ואסתר. מרדכי נקרא "מר דרור", מיני בשמים הפועלים על חוש הריח, שהוא תחילת התיקון לחטא האכילה משום שהוא לא נפגם. עמו עומדת אסתר המלכה היא הדסה, והדס כידוע בארבעת המינים עניינו ג"כ הריח.
נאמר בספר יצירה שחודש אדר הוא כנגד החוטם (יש שם חלוקה של חודשי השנה כנגד אברי הגוף השונים), וכאשר המן מפיל פור הוא הגורל ונופל חודש אדר, כבר אז הוא יודע שהקלקול והתיקון יהיה בחוטם. (ואכן עניין האף חוזר על עצמו כמה פעמים במגילה), (ע"פ בני יששכר מאמרי חודש אדר).
הקשר נוסף בין המן לעץ הדעת ניתן למצוא ברמז במה שמובא במדרש רבה לבראשית: נחש והמן פתחו באף ונאבדו באף, נחש דכתיב "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן", והתוצאה הייתה "בזיעת אפיך תאכל לחם". המן דכתיב "אף לא הביא אסתר המלכה אל המשתה וכו" והתוצאה הייתה חרון אף של המלך "והמלך קם בחמתו ממשתה היין".
כעת יתבאר המשכו של השיר. חזור לעיל לנוסח השיר ודייק בסוגי העיטוש השונים המופיעים בנוסחתו המדויקת. בשלושת ה"ללה לה" הראשונים יש עיטוש לאחריהם ואילו בפעם הרביעית נאמר "ללה ללה" ואין עיטוש לאחריו... כפי שכבר עמדנו על הסודות הטמונים בשיר זה, אנו כבר מבינים שאין הדברים כפטפוט הילדים בעלמא, אלא גם בשורות אלו מסתתר וצפון סוד נפלא.
ארבעת ה"ללה לה" הם כנגד ארבעת הגאולות שבין הגלויות (זכרו כי אנו נמצאים בפורים בגאולה ממלכות פרס). כדי להבין זאת עלינו להתבונן מהו העיטוש? כאשר אדם מצונן, העיטוש גואל אותו ומסלק ממנו את הצינון באופן זמני והוא משתחרר מהנזלת... העיטוש הוא סילוק הגלות שמקורה בחטא עץ הדעת וכמו שאמרנו לעיל כדי לתקן חטא זה מתחילים ממה שלא נפגם, הריח. בזמן העיטוש, כל גופנו, נפשנו רוחנו ונשמתנו, מתעוררים בכדי לקיימו... כל חלק בגוף שותף לעיטוש (תנסו לקחת כעת הרחת טבק עסיסית... כמנהג יהודים חסידים בליל שבת קודש. ודו"ק בזה סודות נפלאים...). בזמן העיטוש כל הגוף מתעורר אך המחשבה, היא הדעת, מושבתת לחלוטין! א"א לחשוב בזמן העיטוש כלל, וזו בעצם סילוק הדעת וסוג של תיקון חטא עץ הדעת.
אם כן, הגאולה שלאחר הגלות היא העיטוש המסלק את הצינון... אך כולנו יודעים שהעיטוש הוא עדיין חלק מן הצינון, והוא אמנם הקלה בצינון אך זו הקלה רגעית. וכך בעצם היו הגאולות בין שעבוד מלכויות אחד למשנהו, הקלה זמנית עד לגלות (הצינון) הבא... ובאמת אנו שואפים לגאולה שאין אחריה גלות, גאולה שלמה.
מלך המשיח שיביא גאולה זו, יהיה בחינה של "והריחו ביראת השם"... מי שחוש הריח שלו לא נפגם, ולכן אמרו חז"ל על המשיח שהוא "מורח ודאין" כלומר ידון את עם ישראל בחוש הריח שלו שלא נפגם!! מבהיל!
הגלות הראשונה, גלות בבל הסתיימה עם הכרזת כורש, אך עם ישראל לא נגאל גאולה שלמה ונשאר מפוזר בגויים. בלעם אומר על עם ישראל "ושים בסלע קינך" ובגאולה זו היה העם מפוזר ומפורד "כפטיש יפוצץ סלע" שהסלע נשאר מפוצץ, מפוזר ומפורד. זה מהות ה"ללה לה הפטשי" הראשון, הפטשי אותיות פטיש... גאולה שנשאר אחריה עדיין גלות.
הגלות השנייה, גלות פרס שבזמן מלכותם התרשלו בבניית בית המקדש ונח היה להם תחת שלטון הפרסים להישאר בגלות, ואמרו "אי אפשי בבניית בית המקדש" והתעכב הבניין כל ימי אחשוורוש ואבדה השעה. זה מהות ה"ללה לה אפשי" השני, אי אפשי אותיות אפשי... גאולה שהתפספסה.
הגלות השלישית, גלות יוון שנגאלו ממנה ע"י החשמונאים, וגם גאולה זו לא הייתה שלמה, כי החשמונאים לקחו את המלכות לעצמם בניגוד לדעת חז"ל "ואף השם עלה בהם ונתשם", וזה מהות ה"ללה לה אפתשי" השלישי, אף...ונתשם... אותיות אפתשי... גאולה זמנית בלבד.
הגלות הרביעית והאחרונה, היא גלות אדום (רומי) שממנה אנו נגאל גאולה שלמה שאין אחריה גלות. ולכן אחרי ה"ללה ללה" האחרון אין עיטוש, מפני שעם ישראל ישתחרר מן הגלות (הצינון( לגמרי... ולכן, בשונה מהשורות הקודמות בקטע הזה של השיר, בהם נכתב "ללה לה" ואילו בשורה האחרונה נכתב "ללה ללה", זה מפני שמילים אלו באו לרמז על ההלל הנאמר כאשר נגאלים מהגלות ובכל הגאולות הראשונות, ההלל אינו שלם לכן אנו אומרים "ללה לה". אך בגאולה האחרונה, זו שאין אחריה גלות ההלל שלם ולכן אומרים "ללה ללה". (העובדה שההלל נכתב בהיפוך, היא מפני שגם לגאולה הרבעית לא זכינו במלואה ואנו רק בשלב של אתחלתא דגאולה. ובאמת עם הגאולה השלמה ישתנה השיר ובמקום "ללה ללה" יאמר "הלל הלל"!!!).
באמת, תמיהה רבה היא איך שיר זה התפרסם בכל תפוצות ישראל... דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, שמאל וימין, חרדים וחרדים יותר? אין עוד שום שיר שהתפרסם ומושר בכל תפוצות ישראל כשיר זה. ובייחוד שכשתבדוק תמצא שמחברו של שיר זה נעלם ולא ידוע מי כתבו?? אך כאשר התחלנו להבין שבשיר זה טמונה גאולת עם ישראל, הדברים מובנים מאליהם ורוח נבואה ממרום שרתה על המחבר הנעלם (בחינת הסתר והעלם המכסה על סודות נפלאים!!!) בכתבו שיר זה.
אך אם חשבת שכאן הסתיים סוד השפן, הרי שעוד נכונו לך הפתעות גדולות ביותר. קח זמן...
חז"ל אומרים שעץ הדעת היה גפן (לפי חלק מהשיטות ובה נתמקד), ואכן המן שכנ"ל רצה להחטיא שוב את עמ"י באכילה, עושה זאת בעזרת הגפן, ובסעודתו של אותו הרשע "השתיה כדת אין אונס". כל הקלקולים החלו בגלל משתאות היין החוזרים על עצמם חזור ושתה במגילה. וכאן התמיהה רבה ועולה, אם הסיבה לקלקול הוא היין, היינו מצפים ממרדכי ואסתר בעלי חוש הריח המפותח, להטיל איסור מוחלט על שתייתו. והנה אסתר גם היא עושה משתה יין, ומרדכי קובע את הימים האלה לימי משתה ושמחה ביין, הכיצד??
(קטע זה מיועד למבוגרים חושבים בלבד!) שאלה נוספת, השפן כידוע נקרא כך בשל היות "משתפן" מבוהל ובורח למסתור שלו, כמו שכתוב בתהילים "סלעים מחסה לשפנים", וזו מהתו של השפן לכאורה, שפן = שפון = ספון = צפון, הסתר וצניעות, כך על פניו. אך הנה אנו מוצאים בעולם היפך הגמור מהנ"ל, ידוע שהמושג "שפנפנה" בא לבטא את שיא התועבה והפריצות ואותם פרוצות המתערטלות בראש כל חוצות על מגזיני התועבה מכונים דווקא בשם "שפנפנות". אתמהה? האם צניעות וכיסוי יש בשפן או שמא פריצות וגילוי?
ובאותו עניין, העם הפרסי (והשפן הוא פרס כאמור) ידוע בעולם עד היום בשמירתו על חוקי צניעות נוקשים ביותר, נשותיהם עוטות רעלות המכסות ומצניעות וכו'. לעומת צניעות זאת, אחשוורוש מבקש להביא לפניו את ושתי ערומה, גלויה ופרוצה ללא כל כיסוי? בדיוק הסתירה הקיימת בשפן נמצאת במגילה?! ובדרך צחות, חז"ל אומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול והחתול הוא כידוע "חתול פרסי...".
בכדי להבין עניין זה, עלינו להתבונן בכמה דברים הקשורים זב"ז שהזכרנו. מרדכי ואסתר שלכאורה ממשיכים את הקלקול ביין, חטא עץ הדעת, וסוד השפן. כבר עמדו קדמונים על כך שהפסוק במגילה "וייטב הדבר בעיני המן ויעש העץ", עניינו ג"כ עץ הדעת. גובהו של העץ היה 50 אמה כנגד 50 שערי בינה (דעת), והמן שראה כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, רוצה להכניעו בשל חטא הקדמוני. אך הוא שכח שעץ הדעת אינו רק רע, אלא טוב ורע מעורבים כאמור, ואתו עץ הדעת רע שהכין למרדכי, התגלה כעץ הדעת טוב ורע, עליו תלוהו בסופו של דבר... וכמו שיתבאר בהמשך.
הקב"ה בבריאת העולם עסק ב"הבדלות", הקב"ה הוא "המבדיל" הראשון. נאמר בבראשית: "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", "ויבדל בין המים וכו'", "יקוו המים אל מקום אחד וכו'", "יהי מאורות... להבדיל בין היום ובין הלילה". הקב"ה מבדיל את הבריאה מעצמו (סוד הצמצום...). מבדיל את חומרי הבריאה ליסודותיהם מהחומר ההיולי הראשוני ועוד. המבדיל בין קודש לחול וכו'.
לאחר האכילה מעץ הדעת נאמר על האדם וחווה "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע", ניתנה לאדם היכולת האלוהית "להבדיל", וזה בעצם מהותו של האדם על שאר הברואים, היכולת להבדיל. יכולת זו היא "הדעת" כמאמר חז"ל "הבדלה בחונן הדעת – אם אין דעת הבדלה מניין".
הבריאה כולה היא טוב ורע מעורבים זה בזה, ותפקיד האדם הוא לעבור את התהליך של ההבדלה בין טוב לרע. כלומר, בכל דבר בעולם טמון טוב ורע, והאדם בשונה מבעלי החיים שאינם מבחינים בין טוב לרע, רק הוא יכול לקיים הבדלות אלו.
(לכן הבדלה במוצ"ש נעשית על היין שכפי שנראה בהמשך בו יש טוב ורע, והמשכה בבשמים שמשם מתחיל התיקון – ריח כאמור, ומסתיים בדעת כלומר ההבדלה הראויה בין טוב לרע).
בחינה זו של טוב ורע, צניעות ופריצות וכו' באה לידי ביטוי במה שמכונה כאן "סוד השפן (והשפנפנה)". תיקון החטא יהיה כשנדע להבחין בין טוב לרע ולא להשתמש בהם בעודם מעורבים יחד. הקלקול היה בגפן ולכן הוא יהיה גם התיקון, וכדי להבין זאת עלינו להתבונן בפנימיות היין.
התאווה שבגללה כשלו אדם וחווה בעץ הדעת היא תאוות האכילה. תאווה זו ("וכי תאווה הוא לעיניים..."), שקשה לעמוד בפניה היא זו המושכת אותנו לאכול כל דבר מתוק... סוכרים, שוקולד, משקאות ממותקים וכו' וכו' כפי שכולנו חשים כל הזמן בעומדנו מול המתוקים. מתיקותם של ענבי הגפן היו לרועץ לאדם וחווה ותאוות האכילה שלטה בהם והם חטאו.
(לכן אגב, לא מקטירים על המזבח "כל שאור וכל דבש" מפני שהדבש מבטא את תאוות אכילת המתוק, כמו שאומר רש"י שם "כל מתיקת פרי קרוי דבש". במאמר מוסגר, שאור עניינו גאווה = תפיחת הבצק והחמצתו. הדגן עניינו גאוות הדעת "אין תינוק יודע לומר אבא ואמא עד שיטעם טעם דגן" וכו'. רק בחג השבועות מביאים שתי הלחם משאור וביכורים שהם מתיקות הפירות, בכדי ללמד שבתורה – שבועות – ראויה הגאווה והתאווה, וקיצרנו במקום שהיה ראוי להאריך ומכאן שפורים, פסח ושבועות מתקנים את אותם הדברים...).
בתהליך ייצור היין, מתפרק הסוכר בתסיסה והופך לאלכוהול. כל מולקולה של סוכר נשברת והופכת להיות שתי מולקולות של אלכוהול ומתנדף פחמן דו חמצני. כלומר יש כאן בחינה של שבירת התאווה (שבירת הסוכר), והתוצאה היא אלכוהול. התמיהה העולה מן הדברים היא גדולה: האם העדפנו לשבר את תאוות האכילה למען ההתמכרות לאלכוהול? לכאורה האלכוהול גרוע יותר מתאוות האכילה?
בכדי להבין זאת, עלינו להתבונן פנימה אל תוך האלכוהול ולהעמיק בו. רק ע"י חתירה פנימה יתגלו הסוד! האלכוהול (ומשמעות מילה ערבית זו הוא "העיקר" בה"א הידיעה!), הוא תוצר שבירה של סוכר כאמור. נוסחת מולקולת סוכר היא C6H12O6 כלומר כל מולקולה מורכבת מ-6 פחמנים C, 12 מימנים H ו-6 חמצנים O. בשבירה מתקבלות שתי מולקולות אלכוהול ומולקולה אחת של פחמן דו חמצני. נוסחת האלכוהול היא C2H6O כלומר כל מולקולת אלכוהול מורכבת מ-2 פחמנים, 6 מימנים וחמצן אחד. נוסחת הפד"ח ידועה.
במכאניקה אריזלי"ת המכונה גם "ביו קבלה", יש התאמה בין הצופן הפיזי של היקום חוקי הכימיה והפיזיקה הפנימיים, לצופן הרוחני של היקום. כי שניהם ממקור אלוהי אחד ניתנו. ולכן, הצופן הקבלי הצפון זהה לצופן הפיזי. לכל יסוד בטבלת היסודות ישנו מספר אטומי שעניינו מספר הפרוטונים בגרעין, אך מספר זה הוא גם מספר קבלי בעל משמעות רוחנית עליונה ונסתרת.
נתמקד במה שנוגע לענייננו. מספר 6 מבטא את עולם הטבע, ששת ימי המעשה, שישה כיוונים וכו'. המספר 7 מבטא את ההתגלות האלוהית בטבע, המאחדת ומקיימת את עולם הטבע, יום השבת וכו'. המספר 8 עניינו הכח הרוחני שמעל הטבע. (ולכן כל האטומים שואפים לשמונה אלקטרונים באורביטולה החיצונית שלהם, ולהיות כמו הגזים האציליים שאינם יוצרים קשרים כימיים כי הם מעל הטבע).
אם נמשיך בכיוון זה, נמצא שהאטום (יסוד) הטבע הוא C פחמן והוא השיא של הטבע! (סוג של משחק מילים...). הפחמן נמצא במרכזה של כל מולקולה אורגאנית והוא בעצם הכח המרכזי בטבע. כפי שהנחנו לעיל בסוד השפן..., בכל דבר בטבע ישנו טוב ורע מעורבים, וזה בא לידי ביטוי בפחמן. הפחמן בצורתו הטבעית כפחמן טהור, מופיע בטבע האחת משתי צורות מנוגדות. היהלום, הוא פחמן טהור והוא החומר היקר ביותר בטבע, המאיר ביותר בטבע, הנקי ביותר בטבע והקשה ביותר בטבע. לעומת זאת המופע השני של פחמן טהור בטבע הוא הפחם (גרפיט), שהוא חומר נפוץ וזול בטבע, מזוהם ביותר, לא מאיר כלל (שחור שלא מחזיר אור), והרך ביותר בטבע (אפילו נייר שוחק אותו).
כלומר, יש בו בפחמן שני צדדים מנוגדים. במה זה תלוי? מתי פחמן יהיה יהלום ומתי פחם? הכל תלוי בסידור הפנימי של האטומים בגביש! כל דבר בטבע יכול להיות כאמור טוב ורע.
ובחזרה לאלכוהול, במרכזה של כל מולקולת אלכוהול ישנם 2 פחמנים, סביבם יש 3 מימנים והם יוצרים מולקולה דו צדדית כמעט סימטרית. כאשר ההבדל בין צידה הימני של המולקולה לצידה השמאלי הוא אטום החמצן שהתווסף.
לפי הרעיון הנ"ל, באלכוהול ישנם שני קטבים, קוטב אחד הוא רק C ללא חמצן, שזה בחינת טבע גשמי, והקוטב השני הוא הבחינה באלכוהול שיש בה חמצן שזה העלאה והתרוממות של הטבע אל מעל הטבע.
הדברים מדהימים! ביין ישנם בחינה של שבירת תאוות האכילה ומעבר לאלכוהול. באלכוהול ישנה אפשרות להתרומם לגבהים ואפשרות לרדת למעמקי השאול. האלכוהול פועל על מותר האדם מן הבהמה בהיותו משפיע על "קליפת המוח" שהיא התודעה העליונה מותר האדם מן הבהמה. אין בו טעם מארבעת הטעמים שיש בלשון (מר, מתוק, חמוץ ומלוח) אלא הוא "חריף" משקאות אלכוהוליים מכונים "משקאות חריפים". החריף הוא כידוע לא טעם, אלא תחושה עצבית. מששברנו את תאוות האכילה ועברנו לאלכוהול, ההשפעה היא מעתה על מערכת העצבים והשינוי המתרחש הוא שינוי תודעתי!!
אין אצל בע"ח שישתו אלכוהול השפעה תודעתית, מפני שאין להם את קליפת המוח שהיא המושפעת אצלנו בשתיית אלכוהול. שבירת תאוות האכילה היא תיקון חטא עץ הדעת, אך זהירות! ההשפעות כאן הם משמעותיות יותר ועלולות לגרום לקוטביות מטורפת. מחד, שותה האלכוהול יכול לסלק את דעתו ותודעתו ולהיהפך לשוטה! ומאידך יכולה שתיית אלכוהול לסלק את הדעת ולרומם את האדם לדרגות רוחניות של מעל הטבע בחינת "עד דלא ידע" שהיא הבחינה העליונה!
אם כן, ביין ישנה יכולת תיקון אדירה לחטא "הדעת" כי הוא מסלק את הדעת, אך סילוק הדעת זה דבר שעלול להיות מסוכן אם נשארים בגבולות הטבע ולכן השתייה הראויה היא זו שמרוממת את האדם מעבר לטבע (כמו בשני הקצוות המולקולה של האלכוהול). מי ש משתכר ומתבוסס בסחי ובקיא, הריהו משתמש ולוקח את החלק הגשמי הבהמי של האלכוהול. לעומת מי שמכניס יין ומוציא סוד, מגלה את הפנימיות הרוחנית המכוסה ע"י הטבע הגשמי, הריהו מתרומם טפחיים מע"ג הטבע לרובד של מעל הטבע.
מרדכי ואסתר שתיקנו בפורים משתה יין לעומת משתה היין של אחשוורוש התכוונו ללמדנו את סוד מהותו של האדם "ההבדלה" בין טוב לרע, בין צניעותה של אסתר לפריצותה של ושתי, בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יהלום מאיר לפחם אפל!
שלמה בוסקילה וחברים
פורים תשס"ט
"הוי עם השפנים עד מתי תשתפנו??"
התוצאה של מצב זה היא "הצטנן המסכן וקיבל נזלת", וכאן ישנם סודות עמוקים ביותר... כידוע חז"ל אומרים "המן מן התורה מניין? המן העץ אשר ציותיך לבלתי אכול ממנו אכלת... מרדכי מן התורה מניין? דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא" (בבלי חולין קל"ט). חז"ל רואים קשר בין המן לחטא עץ הדעת, השאלה היא מהו אותו ההקשר המוזר הזה? ההסבר הוא פשוט ומופלא. חטא עץ הדעת היה באכילה, והמן רצה להחטיא שוב את עם ישראל באכילה מסעודתו של אותו רשע ובכך למנוע מהם סופית את הגאולה.
החוש היחיד שלא השתתף בחטא עץ הדעת הוא חוש הריח, כל יתר החושים השתתפו בחטא. "וכי נחמד העץ מאכל" – טעם, "וכי תאווה הוא לעיניים" – ראיה, "הנחש השיאני ואוכל" – שמיעה, "ותיקח מפריו" – מישוש. לכן חוש הריח כידוע הוא החוש הרוחני ביותר, המשפיע עלינו ביותר, שגם הנשמה נהנית ממנו. שאל כל אחד מה החוש המעלה בנו זיכרונות ומזכיר לנו את החוויה? הוא חוש הריח! כל אחד זוכר את ריח הבושם של בת זוגו בפגישתם הראשונה... ה"דה ז'ה וו" החזק ביותר מתעורר מריח מוכר כי זה נוגע בנשמה!
עם ישראל בזמן מלכות פרס היו במצב של "הצטנן המסכן"... איבדו את חוש הריח... כי כשהחוטם מלא בנזלת א"א להריח, ולכאורה איבדו א"כ את הסיכוי לגאולה. מדוע הם איבדו חוש רוחני זה? כי "נהנו מסעודתו של אותו הרשע", כידוע הטענה על עם ישראל לא הייתה על שהשתתפו בסעודה או אכלו מהסעודה, אלא כי "נהנו" והתענגו על הריח הנפלא של הסעודה (הנאה רוחנית = ריח). א"כ מצבו של עם ישראל היה גרוע יותר מחטא עץ הדעת שם הקלקול היה באכילה אך ללא השתתפות של הריח ואילו בסעודת אחשוורוש חטאו באכילה וקלקלו גם את חוש הריח.
כנגד מצב זה נעמדים מרדכי ואסתר. מרדכי נקרא "מר דרור", מיני בשמים הפועלים על חוש הריח, שהוא תחילת התיקון לחטא האכילה משום שהוא לא נפגם. עמו עומדת אסתר המלכה היא הדסה, והדס כידוע בארבעת המינים עניינו ג"כ הריח.
נאמר בספר יצירה שחודש אדר הוא כנגד החוטם (יש שם חלוקה של חודשי השנה כנגד אברי הגוף השונים), וכאשר המן מפיל פור הוא הגורל ונופל חודש אדר, כבר אז הוא יודע שהקלקול והתיקון יהיה בחוטם. (ואכן עניין האף חוזר על עצמו כמה פעמים במגילה), (ע"פ בני יששכר מאמרי חודש אדר).
הקשר נוסף בין המן לעץ הדעת ניתן למצוא ברמז במה שמובא במדרש רבה לבראשית: נחש והמן פתחו באף ונאבדו באף, נחש דכתיב "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן", והתוצאה הייתה "בזיעת אפיך תאכל לחם". המן דכתיב "אף לא הביא אסתר המלכה אל המשתה וכו" והתוצאה הייתה חרון אף של המלך "והמלך קם בחמתו ממשתה היין".
כעת יתבאר המשכו של השיר. חזור לעיל לנוסח השיר ודייק בסוגי העיטוש השונים המופיעים בנוסחתו המדויקת. בשלושת ה"ללה לה" הראשונים יש עיטוש לאחריהם ואילו בפעם הרביעית נאמר "ללה ללה" ואין עיטוש לאחריו... כפי שכבר עמדנו על הסודות הטמונים בשיר זה, אנו כבר מבינים שאין הדברים כפטפוט הילדים בעלמא, אלא גם בשורות אלו מסתתר וצפון סוד נפלא.
ארבעת ה"ללה לה" הם כנגד ארבעת הגאולות שבין הגלויות (זכרו כי אנו נמצאים בפורים בגאולה ממלכות פרס). כדי להבין זאת עלינו להתבונן מהו העיטוש? כאשר אדם מצונן, העיטוש גואל אותו ומסלק ממנו את הצינון באופן זמני והוא משתחרר מהנזלת... העיטוש הוא סילוק הגלות שמקורה בחטא עץ הדעת וכמו שאמרנו לעיל כדי לתקן חטא זה מתחילים ממה שלא נפגם, הריח. בזמן העיטוש, כל גופנו, נפשנו רוחנו ונשמתנו, מתעוררים בכדי לקיימו... כל חלק בגוף שותף לעיטוש (תנסו לקחת כעת הרחת טבק עסיסית... כמנהג יהודים חסידים בליל שבת קודש. ודו"ק בזה סודות נפלאים...). בזמן העיטוש כל הגוף מתעורר אך המחשבה, היא הדעת, מושבתת לחלוטין! א"א לחשוב בזמן העיטוש כלל, וזו בעצם סילוק הדעת וסוג של תיקון חטא עץ הדעת.
אם כן, הגאולה שלאחר הגלות היא העיטוש המסלק את הצינון... אך כולנו יודעים שהעיטוש הוא עדיין חלק מן הצינון, והוא אמנם הקלה בצינון אך זו הקלה רגעית. וכך בעצם היו הגאולות בין שעבוד מלכויות אחד למשנהו, הקלה זמנית עד לגלות (הצינון) הבא... ובאמת אנו שואפים לגאולה שאין אחריה גלות, גאולה שלמה.
מלך המשיח שיביא גאולה זו, יהיה בחינה של "והריחו ביראת השם"... מי שחוש הריח שלו לא נפגם, ולכן אמרו חז"ל על המשיח שהוא "מורח ודאין" כלומר ידון את עם ישראל בחוש הריח שלו שלא נפגם!! מבהיל!
הגלות הראשונה, גלות בבל הסתיימה עם הכרזת כורש, אך עם ישראל לא נגאל גאולה שלמה ונשאר מפוזר בגויים. בלעם אומר על עם ישראל "ושים בסלע קינך" ובגאולה זו היה העם מפוזר ומפורד "כפטיש יפוצץ סלע" שהסלע נשאר מפוצץ, מפוזר ומפורד. זה מהות ה"ללה לה הפטשי" הראשון, הפטשי אותיות פטיש... גאולה שנשאר אחריה עדיין גלות.
הגלות השנייה, גלות פרס שבזמן מלכותם התרשלו בבניית בית המקדש ונח היה להם תחת שלטון הפרסים להישאר בגלות, ואמרו "אי אפשי בבניית בית המקדש" והתעכב הבניין כל ימי אחשוורוש ואבדה השעה. זה מהות ה"ללה לה אפשי" השני, אי אפשי אותיות אפשי... גאולה שהתפספסה.
הגלות השלישית, גלות יוון שנגאלו ממנה ע"י החשמונאים, וגם גאולה זו לא הייתה שלמה, כי החשמונאים לקחו את המלכות לעצמם בניגוד לדעת חז"ל "ואף השם עלה בהם ונתשם", וזה מהות ה"ללה לה אפתשי" השלישי, אף...ונתשם... אותיות אפתשי... גאולה זמנית בלבד.
הגלות הרביעית והאחרונה, היא גלות אדום (רומי) שממנה אנו נגאל גאולה שלמה שאין אחריה גלות. ולכן אחרי ה"ללה ללה" האחרון אין עיטוש, מפני שעם ישראל ישתחרר מן הגלות (הצינון( לגמרי... ולכן, בשונה מהשורות הקודמות בקטע הזה של השיר, בהם נכתב "ללה לה" ואילו בשורה האחרונה נכתב "ללה ללה", זה מפני שמילים אלו באו לרמז על ההלל הנאמר כאשר נגאלים מהגלות ובכל הגאולות הראשונות, ההלל אינו שלם לכן אנו אומרים "ללה לה". אך בגאולה האחרונה, זו שאין אחריה גלות ההלל שלם ולכן אומרים "ללה ללה". (העובדה שההלל נכתב בהיפוך, היא מפני שגם לגאולה הרבעית לא זכינו במלואה ואנו רק בשלב של אתחלתא דגאולה. ובאמת עם הגאולה השלמה ישתנה השיר ובמקום "ללה ללה" יאמר "הלל הלל"!!!).
באמת, תמיהה רבה היא איך שיר זה התפרסם בכל תפוצות ישראל... דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, שמאל וימין, חרדים וחרדים יותר? אין עוד שום שיר שהתפרסם ומושר בכל תפוצות ישראל כשיר זה. ובייחוד שכשתבדוק תמצא שמחברו של שיר זה נעלם ולא ידוע מי כתבו?? אך כאשר התחלנו להבין שבשיר זה טמונה גאולת עם ישראל, הדברים מובנים מאליהם ורוח נבואה ממרום שרתה על המחבר הנעלם (בחינת הסתר והעלם המכסה על סודות נפלאים!!!) בכתבו שיר זה.
אך אם חשבת שכאן הסתיים סוד השפן, הרי שעוד נכונו לך הפתעות גדולות ביותר. קח זמן...
חז"ל אומרים שעץ הדעת היה גפן (לפי חלק מהשיטות ובה נתמקד), ואכן המן שכנ"ל רצה להחטיא שוב את עמ"י באכילה, עושה זאת בעזרת הגפן, ובסעודתו של אותו הרשע "השתיה כדת אין אונס". כל הקלקולים החלו בגלל משתאות היין החוזרים על עצמם חזור ושתה במגילה. וכאן התמיהה רבה ועולה, אם הסיבה לקלקול הוא היין, היינו מצפים ממרדכי ואסתר בעלי חוש הריח המפותח, להטיל איסור מוחלט על שתייתו. והנה אסתר גם היא עושה משתה יין, ומרדכי קובע את הימים האלה לימי משתה ושמחה ביין, הכיצד??
(קטע זה מיועד למבוגרים חושבים בלבד!) שאלה נוספת, השפן כידוע נקרא כך בשל היות "משתפן" מבוהל ובורח למסתור שלו, כמו שכתוב בתהילים "סלעים מחסה לשפנים", וזו מהתו של השפן לכאורה, שפן = שפון = ספון = צפון, הסתר וצניעות, כך על פניו. אך הנה אנו מוצאים בעולם היפך הגמור מהנ"ל, ידוע שהמושג "שפנפנה" בא לבטא את שיא התועבה והפריצות ואותם פרוצות המתערטלות בראש כל חוצות על מגזיני התועבה מכונים דווקא בשם "שפנפנות". אתמהה? האם צניעות וכיסוי יש בשפן או שמא פריצות וגילוי?
ובאותו עניין, העם הפרסי (והשפן הוא פרס כאמור) ידוע בעולם עד היום בשמירתו על חוקי צניעות נוקשים ביותר, נשותיהם עוטות רעלות המכסות ומצניעות וכו'. לעומת צניעות זאת, אחשוורוש מבקש להביא לפניו את ושתי ערומה, גלויה ופרוצה ללא כל כיסוי? בדיוק הסתירה הקיימת בשפן נמצאת במגילה?! ובדרך צחות, חז"ל אומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול והחתול הוא כידוע "חתול פרסי...".
בכדי להבין עניין זה, עלינו להתבונן בכמה דברים הקשורים זב"ז שהזכרנו. מרדכי ואסתר שלכאורה ממשיכים את הקלקול ביין, חטא עץ הדעת, וסוד השפן. כבר עמדו קדמונים על כך שהפסוק במגילה "וייטב הדבר בעיני המן ויעש העץ", עניינו ג"כ עץ הדעת. גובהו של העץ היה 50 אמה כנגד 50 שערי בינה (דעת), והמן שראה כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, רוצה להכניעו בשל חטא הקדמוני. אך הוא שכח שעץ הדעת אינו רק רע, אלא טוב ורע מעורבים כאמור, ואתו עץ הדעת רע שהכין למרדכי, התגלה כעץ הדעת טוב ורע, עליו תלוהו בסופו של דבר... וכמו שיתבאר בהמשך.
הקב"ה בבריאת העולם עסק ב"הבדלות", הקב"ה הוא "המבדיל" הראשון. נאמר בבראשית: "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", "ויבדל בין המים וכו'", "יקוו המים אל מקום אחד וכו'", "יהי מאורות... להבדיל בין היום ובין הלילה". הקב"ה מבדיל את הבריאה מעצמו (סוד הצמצום...). מבדיל את חומרי הבריאה ליסודותיהם מהחומר ההיולי הראשוני ועוד. המבדיל בין קודש לחול וכו'.
לאחר האכילה מעץ הדעת נאמר על האדם וחווה "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע", ניתנה לאדם היכולת האלוהית "להבדיל", וזה בעצם מהותו של האדם על שאר הברואים, היכולת להבדיל. יכולת זו היא "הדעת" כמאמר חז"ל "הבדלה בחונן הדעת – אם אין דעת הבדלה מניין".
הבריאה כולה היא טוב ורע מעורבים זה בזה, ותפקיד האדם הוא לעבור את התהליך של ההבדלה בין טוב לרע. כלומר, בכל דבר בעולם טמון טוב ורע, והאדם בשונה מבעלי החיים שאינם מבחינים בין טוב לרע, רק הוא יכול לקיים הבדלות אלו.
(לכן הבדלה במוצ"ש נעשית על היין שכפי שנראה בהמשך בו יש טוב ורע, והמשכה בבשמים שמשם מתחיל התיקון – ריח כאמור, ומסתיים בדעת כלומר ההבדלה הראויה בין טוב לרע).
בחינה זו של טוב ורע, צניעות ופריצות וכו' באה לידי ביטוי במה שמכונה כאן "סוד השפן (והשפנפנה)". תיקון החטא יהיה כשנדע להבחין בין טוב לרע ולא להשתמש בהם בעודם מעורבים יחד. הקלקול היה בגפן ולכן הוא יהיה גם התיקון, וכדי להבין זאת עלינו להתבונן בפנימיות היין.
התאווה שבגללה כשלו אדם וחווה בעץ הדעת היא תאוות האכילה. תאווה זו ("וכי תאווה הוא לעיניים..."), שקשה לעמוד בפניה היא זו המושכת אותנו לאכול כל דבר מתוק... סוכרים, שוקולד, משקאות ממותקים וכו' וכו' כפי שכולנו חשים כל הזמן בעומדנו מול המתוקים. מתיקותם של ענבי הגפן היו לרועץ לאדם וחווה ותאוות האכילה שלטה בהם והם חטאו.
(לכן אגב, לא מקטירים על המזבח "כל שאור וכל דבש" מפני שהדבש מבטא את תאוות אכילת המתוק, כמו שאומר רש"י שם "כל מתיקת פרי קרוי דבש". במאמר מוסגר, שאור עניינו גאווה = תפיחת הבצק והחמצתו. הדגן עניינו גאוות הדעת "אין תינוק יודע לומר אבא ואמא עד שיטעם טעם דגן" וכו'. רק בחג השבועות מביאים שתי הלחם משאור וביכורים שהם מתיקות הפירות, בכדי ללמד שבתורה – שבועות – ראויה הגאווה והתאווה, וקיצרנו במקום שהיה ראוי להאריך ומכאן שפורים, פסח ושבועות מתקנים את אותם הדברים...).
בתהליך ייצור היין, מתפרק הסוכר בתסיסה והופך לאלכוהול. כל מולקולה של סוכר נשברת והופכת להיות שתי מולקולות של אלכוהול ומתנדף פחמן דו חמצני. כלומר יש כאן בחינה של שבירת התאווה (שבירת הסוכר), והתוצאה היא אלכוהול. התמיהה העולה מן הדברים היא גדולה: האם העדפנו לשבר את תאוות האכילה למען ההתמכרות לאלכוהול? לכאורה האלכוהול גרוע יותר מתאוות האכילה?
בכדי להבין זאת, עלינו להתבונן פנימה אל תוך האלכוהול ולהעמיק בו. רק ע"י חתירה פנימה יתגלו הסוד! האלכוהול (ומשמעות מילה ערבית זו הוא "העיקר" בה"א הידיעה!), הוא תוצר שבירה של סוכר כאמור. נוסחת מולקולת סוכר היא C6H12O6 כלומר כל מולקולה מורכבת מ-6 פחמנים C, 12 מימנים H ו-6 חמצנים O. בשבירה מתקבלות שתי מולקולות אלכוהול ומולקולה אחת של פחמן דו חמצני. נוסחת האלכוהול היא C2H6O כלומר כל מולקולת אלכוהול מורכבת מ-2 פחמנים, 6 מימנים וחמצן אחד. נוסחת הפד"ח ידועה.
במכאניקה אריזלי"ת המכונה גם "ביו קבלה", יש התאמה בין הצופן הפיזי של היקום חוקי הכימיה והפיזיקה הפנימיים, לצופן הרוחני של היקום. כי שניהם ממקור אלוהי אחד ניתנו. ולכן, הצופן הקבלי הצפון זהה לצופן הפיזי. לכל יסוד בטבלת היסודות ישנו מספר אטומי שעניינו מספר הפרוטונים בגרעין, אך מספר זה הוא גם מספר קבלי בעל משמעות רוחנית עליונה ונסתרת.
נתמקד במה שנוגע לענייננו. מספר 6 מבטא את עולם הטבע, ששת ימי המעשה, שישה כיוונים וכו'. המספר 7 מבטא את ההתגלות האלוהית בטבע, המאחדת ומקיימת את עולם הטבע, יום השבת וכו'. המספר 8 עניינו הכח הרוחני שמעל הטבע. (ולכן כל האטומים שואפים לשמונה אלקטרונים באורביטולה החיצונית שלהם, ולהיות כמו הגזים האציליים שאינם יוצרים קשרים כימיים כי הם מעל הטבע).
אם נמשיך בכיוון זה, נמצא שהאטום (יסוד) הטבע הוא C פחמן והוא השיא של הטבע! (סוג של משחק מילים...). הפחמן נמצא במרכזה של כל מולקולה אורגאנית והוא בעצם הכח המרכזי בטבע. כפי שהנחנו לעיל בסוד השפן..., בכל דבר בטבע ישנו טוב ורע מעורבים, וזה בא לידי ביטוי בפחמן. הפחמן בצורתו הטבעית כפחמן טהור, מופיע בטבע האחת משתי צורות מנוגדות. היהלום, הוא פחמן טהור והוא החומר היקר ביותר בטבע, המאיר ביותר בטבע, הנקי ביותר בטבע והקשה ביותר בטבע. לעומת זאת המופע השני של פחמן טהור בטבע הוא הפחם (גרפיט), שהוא חומר נפוץ וזול בטבע, מזוהם ביותר, לא מאיר כלל (שחור שלא מחזיר אור), והרך ביותר בטבע (אפילו נייר שוחק אותו).
כלומר, יש בו בפחמן שני צדדים מנוגדים. במה זה תלוי? מתי פחמן יהיה יהלום ומתי פחם? הכל תלוי בסידור הפנימי של האטומים בגביש! כל דבר בטבע יכול להיות כאמור טוב ורע.
ובחזרה לאלכוהול, במרכזה של כל מולקולת אלכוהול ישנם 2 פחמנים, סביבם יש 3 מימנים והם יוצרים מולקולה דו צדדית כמעט סימטרית. כאשר ההבדל בין צידה הימני של המולקולה לצידה השמאלי הוא אטום החמצן שהתווסף.
לפי הרעיון הנ"ל, באלכוהול ישנם שני קטבים, קוטב אחד הוא רק C ללא חמצן, שזה בחינת טבע גשמי, והקוטב השני הוא הבחינה באלכוהול שיש בה חמצן שזה העלאה והתרוממות של הטבע אל מעל הטבע.
הדברים מדהימים! ביין ישנם בחינה של שבירת תאוות האכילה ומעבר לאלכוהול. באלכוהול ישנה אפשרות להתרומם לגבהים ואפשרות לרדת למעמקי השאול. האלכוהול פועל על מותר האדם מן הבהמה בהיותו משפיע על "קליפת המוח" שהיא התודעה העליונה מותר האדם מן הבהמה. אין בו טעם מארבעת הטעמים שיש בלשון (מר, מתוק, חמוץ ומלוח) אלא הוא "חריף" משקאות אלכוהוליים מכונים "משקאות חריפים". החריף הוא כידוע לא טעם, אלא תחושה עצבית. מששברנו את תאוות האכילה ועברנו לאלכוהול, ההשפעה היא מעתה על מערכת העצבים והשינוי המתרחש הוא שינוי תודעתי!!
אין אצל בע"ח שישתו אלכוהול השפעה תודעתית, מפני שאין להם את קליפת המוח שהיא המושפעת אצלנו בשתיית אלכוהול. שבירת תאוות האכילה היא תיקון חטא עץ הדעת, אך זהירות! ההשפעות כאן הם משמעותיות יותר ועלולות לגרום לקוטביות מטורפת. מחד, שותה האלכוהול יכול לסלק את דעתו ותודעתו ולהיהפך לשוטה! ומאידך יכולה שתיית אלכוהול לסלק את הדעת ולרומם את האדם לדרגות רוחניות של מעל הטבע בחינת "עד דלא ידע" שהיא הבחינה העליונה!
אם כן, ביין ישנה יכולת תיקון אדירה לחטא "הדעת" כי הוא מסלק את הדעת, אך סילוק הדעת זה דבר שעלול להיות מסוכן אם נשארים בגבולות הטבע ולכן השתייה הראויה היא זו שמרוממת את האדם מעבר לטבע (כמו בשני הקצוות המולקולה של האלכוהול). מי ש משתכר ומתבוסס בסחי ובקיא, הריהו משתמש ולוקח את החלק הגשמי הבהמי של האלכוהול. לעומת מי שמכניס יין ומוציא סוד, מגלה את הפנימיות הרוחנית המכוסה ע"י הטבע הגשמי, הריהו מתרומם טפחיים מע"ג הטבע לרובד של מעל הטבע.
מרדכי ואסתר שתיקנו בפורים משתה יין לעומת משתה היין של אחשוורוש התכוונו ללמדנו את סוד מהותו של האדם "ההבדלה" בין טוב לרע, בין צניעותה של אסתר לפריצותה של ושתי, בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יהלום מאיר לפחם אפל!
שלמה בוסקילה וחברים
פורים תשס"ט
"הוי עם השפנים עד מתי תשתפנו??"
איזו תורה! להקדים מילתה דשטותה למילתה דחוכמה...
אז תגיד...
מה שפנוזה היה אומר על זה :)
התאוששות נעימה לכולם...
אז תגיד...
מה שפנוזה היה אומר על זה :)
התאוששות נעימה לכולם...
יום ראשון, 28 בפברואר 2010 – מאת מיכה
חומר למחשבה במגילת אסתר
רעיון לא מעובד, אך שווה לנסות לחלוב ממנו משהו. אולי יש, אולי אין כלום.
מה דעתכם?-אחשוראש-הבורא.
המשתה של 180 הימים לכל השרים -????? אולי למלאכים???
משתה בשושן 7 ימים (הבריאה או כל חיי העולם).בחצר גינת ביתן המלך(העולם או גן עדן?) כדת אין אונס ,כרצון איש ואיש-העולם הזה?
ושתי- האנושות לפני החטא? המלך רוצה שתבוא והיא מסרבת-אולי החטא הקדמון בו חוה עברה בפעם הראשונה על מצוות הבורא.ועוד לפי מדרש חז"ל שנתבקשה לבוא עירומה וסירבה-מזכיר את אדם וחוה.ועוד לפי המדרש שצמח לה זנב ולא רצתה להיראות כך לפני כולם-אולי זנב סמל לחיות שהאדם היה כמוהם לפני החטא- הסירוב ולא רצה בכך עוד כי רצה להיות כאלוהים וכו'
מות ושתי-גירוש האדם מגן עדן
כי יצא דבר המלכה...להבזות בעליהם בעיניהם..להיות כל איש שורר בביתו וכו'.-המצב משתנה ואין אחדות נראית לעין בין קודשא בריך הוא ושכינתיה
בחירת מלכה חדשה-דרך חדשה של התנהלות הקשר בין זו"ן-דרך התורה?
דרך בחירת המלכה- הדרך בה נבחר העם אשר יוביל את הדרך החדשה-כמו המדרש הל ה' שמחזר על האומות עם התורה ומחפש מי רוצה (מנקודת ראות שלנו) או יותר נכון את מי הוא רוצה (מנקודת ראותו).
אסתר-כנסת ישראל.
ההכנות לפני הפגישה עם המלך-ההכנות למעמד הר סיני?
מרדכי- "יצר" טוב?
המן השטן/יצר רע?
המלחמה ביניהם-ההתמודדות שלנו? בעולם הזה? הכנעת היצר הטוב/הרע
הצרות -הצרות. (-:
הצרות- אולי חבלי משיח
עץ בין 50 אמה מיועד פעם למרדכי ופעם להמן-50 שערי בינה /50 שערי טומאה
תליית המן לקראת גאולה-אין רע
הכנסת מרדכי ואסתר לבית המן ומסירת הטבעת-לעתיד לבוא הטוב יתפשט לתוך הרע האסור "יותר"-חזיר חוזר להיות כשר-אין באמת רע וטוב אלא הכל טוב .
בסוף יש שמחה גדולה - הטבה -שללא הגזירה אולי לא היה להם כזאת שמחה
בסוף המגילה-ארור המן ברוך מרדכי- ידיעה ברורה ודעה את ה
אך הענין הוא להגיע למדרגת עד דלא ידע בין ארור לברוך - הטוב והרע מתבררים כאותו דבר הכל מאיתו והכל הטבה.
מי זה חרבונה?
מה פשר גרוי המלך ע"י הצגה של בגידה עם הרע?
מיהם בגתן ותרש ועוד שאלות רבות יש לבירור אך אני חייב לעוף לסעודת פורים.
חשבו על כך וננסה לדבר על כך מתי שהוא .אולי במסיבה-"של הבחור עם השיער הצבעוני היה בליין אבל עכשיו הוא רציני..."
לכן כל החגים בטלים בזמן הגאולה חוץ מפורים. כי פורים הוא ענין הגאולה שבה מגלים שהכל הטבה גם ברוך מרדכי וגם ארור המן עד דלא ידע...
תגובות
תומר אמר:
עם זה אני מסכים לגמרי.
עוד אנחנו יודעים זה שאת המדרגה הזו אפשר להשיג רק בלא דעת, או בכמה מקומות אחרים אומרים שזה רק באמונה ללא השגה שכלית או במילה אחרת בידיעה.
כך שיש ידיעה במדרגה הזו. ידיעה את הקדוש ברוך הוא.
שהוא אחד יחיד ומיוחד ושם לא ידע את ההבדל בין ארור לברוך בין טוב ורע.
יוצא מזה שכל עץ הדעת טוב ורע......
יום שני, 1 במרס 2010 – מאת תומר
איזו מסיבה!! :)
אין, באמת אין מילים שיתארו.
כל מילה מיותרת.
אזכיר רק כמה נקודות קטנות שנחרטו בזיכרון, כמובן שהיה עוד אין ספור שאי אפשר לזכור או להזכיר.
אני אסיר תודה לכל מי שהיה. היה פשוט עונג, וזה בזכות כל אחד ואחד.
אז ככה:
תודה ל-
לאינדיאנית הלחוצה :) (אבישג)
למנחה של שאול :)
לסיגריה של יוכי :)
לקריאת המגילה של שמואל :)
למוסיקה והנוכחות המחייה של יהונתן :)
לשפן של שלמה :)
לנבוכות והאהבה הפנימית של אבי :)
לסינדרלה הביישנית :)
לשפע התכלת של אסף :)
לחילונקומוניסת הדתי ראובן :)
לעץ הדעת טוב דינה :)
לדוקטור הפושטק והתמיכה בנזקקים :)
לארז על השיר :)
למיכה ושקד והשמחה הבלתי מותנת :)
לתיפוף והאהבה השקטה של תומר :)
לריקודים של יבגני :)
למנש העירקי המבוייש :)
לשמחת העולם הבא התימנית ניר :)
להפנמה של אשתו של שאול :)
לחצי דקה ריקוד של יוסי :)
לגבריאל ושירה על הזכות :)
לדוס פייטר ושאגות הטירוף :)
למיכאל ואישתו על השמחה והחיוך המרומם :)
לשירה השמחה של ניר הברסלבר :)
לחנון על הביקור :)
לאבא של יניב על השמחה והשמרטפות :)
לכל העוזרות והעוזרים בכל האירגונים מסביב.
לכל מי ששכחתי.
לאימרי על העזרה האין סופית.
לבורא עולם שאיפשר.
זהו. אין עוד מילים. :)
השיר של פורים נוסף ללינקיה של השירים משמאל.
אלה המילים של השיר, בקרוב זה יתעדכן בשירון..
פורים בא
אני אחשווראש, עם כתר על הראש.
בכל שנה את וושתי מנסה לכבוש.
אך שוב היא מבריזה, וזה כואב נורא.
אמשיך לשתות טקילה, ערק, שמפניה...
לא מבדיל בין טוב לרע,
בין ארור לבין ברכה
נרקוד נשמח עדלאידע,
יאללה מסיבה!
מלכת אסתר אני, הו, איזה באסה לי,
צריכה לחיות עם השיכור המלכותי.
אז אני לכם אתן, איזה חידוש דנדש,
כן בני הוא זה שפה יבנה את המקדש...
לא מבדיל בין טוב לרע
בין ארור לבין ברכה,
נרקוד נשמח עדלאידע
יאללה מסיבה!
וכשהדעת תעלם,
ורוחינו תתרומם,
אז נראה את השלם
מעיין עולם הבא!
אני הוא מרדכי, בגדים יפים אלבש,
ושוב אקרע אותם ואז אקנה חדש.
וכשארכב בכל העיר, יגידו "זה גיבור אדיר!"
כן פורים בא ואיתו בא אור כביר!!!
לא מבדיל בין טוב לרע
בין ארור לבין ברכה,
נרקוד נשמח עדלאידע,
יאללה מסיבה!
ומה אני אומר, לי רק גורל אכזר,
בסוף אותי תולים וזכר לא נשאר.
אותי כולם שונאים, ואת שמי לא מזכירים,
אך גם לי תפקיד כיתר הקדושים!!!
לא מבדיל בין טוב לרע
בין ארור לבין ברכה,
נרקוד נשמח עדלאידע,
יאללה מסיבה!
וכשהדעת תעלם
ורוחינו תתרומם,
אז נראה את השלם
מעיין עולם הבא!
לא מבדיל בין טוב לרע
אור פורץ מהנשמה,
נרקוד נשמח עדלאידע
נביא ת'גאולה!
וכשהדעת תעלם
ורוחינו תתרומם,
אז נראה את השלם
מעיין עולם הבא!
