שלום חבריי היקרים!
בימי החמישי האחרונים אנו עדים לגדילתנו ב"ה. יש יותר אנשים, יותר שונים, יותר חדשים. כל אחד בא עם השקפת עולמו, עם תפיסתו הרוחנית. הכל מתכלל בהכל, חלק מתברר חלק מסתבך...
לאור זאת רציתי להעלות נושא המורכב מכמה נקודות:
א. איפה היינו רוצים לראות את עצמנו בחלוף שנה? כלפי עצמנו. כלפי העולם כולו. פתוחים יותר? מבודלים יותר?
ב. מה היא התכלית הכללית להתאספותנו? שוב, כלפי כל אחד ואחד מאיתנו וכלפי העולם. איזה תפקיד נושאת הקבוצה בתוך האנושות? כמה שזה לא ישמע בומבסטי, לעניות דעתי השאלה הזו חייבת לעלות.
ג. מה היא דרך המלך בין החיצוניות לפנימיות ומה הוא היחס הראוי כלפיהם מבחינתנו.
ולבסוף הפתעה קטנה...
תודה ראובן!
השבמחקכניראה שאני צריך ללכת לרופא עיניים...
ואנחנו צריכים להיות להקה נודדת!
השבמחקכן ירבו השירים והניגונים שיעירו את הלבבות...
שבוע טוב לכולם!
יניב, אתה משעשע...
השבמחקלעצם העניין: ראובן מעלה כאן שאלות לא פשוטות. כמו שהוא אמר "חלק מתברר... חלק מסתבך..."
ובכן:
א. בחלוף שנה הייתי רוצה לראות את עצמי במקום רוחני גבוה יותר. בלי להגדיר, לבינתיים אני מרגיש שזה קורה. זה כלפי עצמי באופן פרטי.
כלפי הקבוצה - כמו שאנחנו זה הכי טוב. מגוונים, מקבלים אחד את השני כפי שהוא ומנסים יחדיו לברר נושאים רוחניים. למרות זאת, הייתי לוקח משפט שכב כאן אסף במקום אחר "לומדים בכדי להיות חכמים יותר..." והוא כתב זאת לגנאי. משום שלפעמים נראה שנוצר דיון למען הדיון ולא למען בירור אמיתי. את המקום הזה בקבוצה הייתי רוצה שלא יהיה. אני עצמי נופל לפעמים לבור הזה... ויכוח לשם ויכוח... ולא לשם בירור אמיתי. דיון לשם בירור אמיתי נעשה מתוך קבלה ואהבה לצד העומד מולך ונכונות להשתנות.
מול העולם - אתייחס בהמשך.
פתיחות מול מובדלות - גם וגם, שילוב של השניים. פתיחות מוחלטת משמעה אובדן הזהות העצמית שלנו כפרטים וכקבוצה. מובדלות מוחלטת משמעה צמצום וחוסר קבלה מאחרים. לכן, שילוב ראוי (ומהו השילוב הראוי...?) בין השניים זו הדרך.
כך גם לגבי התרחבות הקבוצה, קליטה מהירה מידי של אנשים משמעה פתיחות של הקבוצה. סגירת הקבוצה משמעה היבדלות. דרך האמצע ושילוב של השניים, זו הדרך.
לדעתי העניה כמובן...
ב. הכלית הכללית, היא בכמה רמות. יש את הרמה החברתית סוציולוגית, מפגש שבועי בין חברים טובים, דבר טוב ומבורך כשלעצמו אפילו אם היינו נפגשים למשחק כדורסל או ביליארד... יש כמובן את העבודה של הבירור הרוחני שנעשה ביחד שממנו יוצר התכללות של חלקים שונים בעמישראל זה בזה.
וכאן, אני חושב תפקידה של קבוצה הוא לתמוך אחד בעבודתו הרוחנית של השני ולאפשר לו למלא את ייחודו וייעודו.
כלפי העולם: לא רוצה כעת לומר שיש לקבוצה זו תפקיד מפורט. אלא, עצם העיסוק בנושאים רוחניים, מקדם את העולם כולו לדרגה גבוהה יותר. בלי להיכנס לפירוטים העלולים להביא לידי יוהרה וכנראה גם אין בהם ממש...
ג. אשמח אם תסביר את ההקשר של השאלה השלישית לגבי דרך המלך בין חיצוניות לפנימיות, לנושא הכללי של הדיון שעניינו משמעותם של המפגשים.
עד כאן בינתיים
שלמה
אה...
השבמחקשכחתי לציין. המוזיקה היא כלי חיבור אדיר בין האנשים בקבוצה, ויכולה להיות כלי חיבור עם אנשים רבים מחוץ לקבוצה.
ממש תודה לכולם על המוזיקה והשירה המרוממת את הנפש.
כך גם לגבי עשייה משותפת אפשרית בתחומים שונים ואחרים.
השבמחקעשייה משותפת מחברת בין האנשים. תזכרו את הכנת היין, הטיול לסיני...
אני אשמח לעשיה משותפת נוספת.
עניין החיצוניות והפנימיות בקבוצה לפי ראיית עיניי:
השבמחקבשביל להסביר את העניין הזה והקשר שלו לכלל הדיון אני חייב לגלות טפח מהתשובה שלי לאלות ששאלתי (את הטפחיים אגלה בהמשך).
מבלי להוריד מערך המפגש החברתי, אני מצפה להגיע בימי חמישי לחיבור פנימי עם האנשים, שלפי תפיסתי מהווה עיקר גילוי האלוקות. מהו החיבור הפנימי? התעלות מעל החוויה הגשמית של האנשים (אותו אני מקבל ומחבב יותר כי כך וכך וכך... ואצל השני יש את התכונה הזו שאני לא מסוגל לסבול וכו') מעל חיסרונות האופי שבוודאי יש לכל אחד, אל החוויה הרוחנית. כלומר להתקרב קרוב ככל האפשר אל נקודת המהות של כל אחד מהנוכחים. נקודת המהות הזו היא תשוקתו להשגה. משמע תשוקתו לגילוי האלוקות בתוך החיבור הכללי. בפני הנקודה הזו אני מוכן להקריב כל גשמיותי (כל רצונותיי האגואיסטיים לצורך העניין) ככל שינתן בידי.
גישה כזו דורשת "ריכוז" מסויים של האנשים בתכלית הפנימית של השיחות, בבירור מתמיד של מקום העצמיות האנוכית (בין אם זה בשיחה ובין אם בכל דבר אחר) מול אותה השאיפה לייחוד. כל פעולה ראויה להעשות מתוך טובת הרוחנית של הכלל. איש איש כפימיטב הבנתו ובישולו.
זה לא אומר להפוך את ערבי חמישי לעבירת נחיים חס וחלילה. הדינאמיקה הטובה סה"כ שיש עכשיו חייבת להישמר. אבל בפנים צריכה להיעשות ההבחנה והעבודה.
זהו הבירור בין החיצוניות לפנימיות מבחינתי.
שבוע טוב לכולם
אני בעד! אפשר לפתוח נושא בעניין.
השבמחקכל מי שיש לא רעיון ממשי לעשייה משותפת, או טיול או הכנה של משהו, הבלוג זה מקום טוב שבו כולם יכולים לראות מה קורה ולהציע רעיונות...
ראובן!
השבמחקבקטע האחרון: מה זה "עבירת נחיים"??
אולי "אוירת נכאים"?
זה מה שקורה כשמבריזים מהלימודים לפטפט עם הספרן...
שלום לכולם!
השבמחקצביקי במסע ישראלי השבוע ולכן אני זו שכותבת את דעתי בפניכם...אילה.
יש לי כמה נקודות שאשמח לפתןח בפניכם, אפילו שאני מאוד ירוקה-חדשה במפגשים הללו:
א. אני מאוד שמחה על הזכות להתחיל להיות חלק מחבורה מיוחדת שמחפשת עומק בחיים,(או לפחות אישתו של חבר מהחבורה)
ב. אני בתהליכי הכרות והתבוננות על מה שנעשה בימי חמישי בלילה ומחפשת את המקום שלי ביחס למפגש זה.
ג. הרבה פעמים יש לי מה להגיד בכל מיני נושאים אבל מרגישה שאופי המפגש הוא גברי מידי ואין לי כאישה את המקום להביע את עצמי בנושאים השונים.
ד. אני מאוד מזדהה עם מה שראובן כותב, הרבה פעמים הדיונים נשמעים לי שכליים ומחשבתיים מידי, נראה לי שכדאי להוסיף דיבורים של נפש ורוח מהלב- מעומקא דליבא ולא רק דיונים עקרוניים על סוגיה זו או אחרת.
ה. מה המקום של הנשים בקבוצה?
לי אישית לא נעים להיות רק כנספחת לצביקי, אלא ליותר מזה- אשמח לשמוע מכם את דעתכם האישית.
ו. לא ברור לי מה המטרה של המפגש, האם המטרה היא חברתית ואז האוכל והנגינה והדיבורים תופסים במפגש מקום מרכזי או שהם רק הספתח למשהו עמוק יותר כגון הלימוד או סבב של דיבורים מהלב.
ז. אני מרגישה שמן הראוי שזמן הלימוד יהיה לפחות כמו זמן החלק שמקדים לו(או שזה פשוט אנחנו שיוצאים מוקדם מידי ומפספסים את הלימוד)נראה לי שיש עוד אנשים שבאים ללימוד אבל נאלצים לחתוך קודם או נרדמים, בגלל השעה המאוחרת ובעצם מפספסים את העיקר. אולי יש מצב להקדים קצת את זמן הלימוד???
ח. יש הרבה אנשים שאומרים דברים מאוד משמעותיים אבל לא כולם שומעים כי כולם מדברים ביחד. אולי עדיף לשים לב לכך שכמה שיותר אנשים ישמעו את דברי חברם.
ט. מי אחראי על האוכל, ואפשר לברר איתו מה חסר וכדאי להביא למפגש?
י. אני מודה לה' שזיכה אותי לפגוש אנשים מיוחדים כמוכם.
ויש מצב שאולי נפגש מחר...
אילה
כתבתי את מה שכתבתי לפני שקראתי את הדיון הארוך בעניין הנשים, אני חייבת לציין שכרגע אני די במבוכה!
השבמחקמה שבטוח הוא שאם הייתי רואה את הדיון קודם:
א.לא הייתי מעיזה לחשוף את דעתי ברבים בפורום הזה. ב.זה מעלה בי הרהורים לגבי ההגעה שלי עם צביקי למפגשים בכלל ובפרט מחר.
ג.לא נעים לבוא למפגש כשאני יודעת שהנושא הזה מאוד טעון.
ד.אני לא יכולה לשפוט אף אחד כי אני לא באמת יודעת מה הקושי של כל אחד ואחד בתחום, נראה לי שאם הנשים הנשואות יושבות ביחד בצד ומדברות ומדי פעם אומרות את דעתן זה בסדר לכל הדעות!!!
ה.נראה לי שכדי להיות הוגנים ולקבל תמונה שלמה בדיון הזה, מן הראוי לשאול את הנשים מה דעתן בנושא ולשתף אותן בהחלטות. הרי לפחות מבחינת הגברים הנשואים שלוקחים חלק במפגשים הללו יש צד של תמיכה והסכמה מצד הנשים להשתתפות בעלן במפגש.
אילה
שלום אילה,
השבמחקראשית עוד בטרם אגש לעניין עצמו, אקדים ואומר שאף אם אני מבין למבוכתך, אין לה באמת מקום. הנושא לא עד כדי כך טעון כפי שזה אלול להיראות. הוא אולי מצריך בירור "גברי", אבל הוא לא טעון יותר מאשר כל נושא אחר שיש לגביו מחלוקת. זאת לפחות מבחינתי.
לא יכול להיות מצב שבו למישהו או מישהי, שיש לו/לה זיכה לתכלית, לא יהיה מקום בינינו.
תומר אמר מדוייק מאד (מבחינתי): "אם יניב מרגיש שזה ממש מפריע לו שהנשים מביעות דעה מידי פעם אז אי אפשר להתפשר על זה... וגם לא להיפך. אם זה פוגע במישהי העניין שאי אפשר להביע דעה עד כדי שזה פוגע לה באמונה, ויש מקרים כאלה אז גם זו בעיה"...
באשר להגעתך, איפלו לדעתו של יניב, שהעלה את הנושא, זו בכלל לא השאלה (אישתו מגיע למן היום הראשון). לבוא! בוודאי שלבוא! לי אישית אין כלל ספק ש"שאם הנשים הנשואות יושבות ביחד בצד ומדברות, ומדי פעם אומרות את דעתן זה בסדר לכל הדעות!!!"
אז קחי את הדברים בפרופורציה. יש כאן בירור רציני שהגברים העלו ושנוגע בתכ'לס למקומות של הגברים ופחות של הנשים. מקווה שהבירור יביא אותנו ליחס שלם יותר וראוי יותר לכל העניין.
ראובן
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקאה, ועוד משהו. ברשותך אילה אני אעביר את התגובה האחרונה שלך לדיון על הנשים, בשביל לא לערבב בין הנושאים. לכל המגיבים - להגיב שם.
השבמחקועכשיו לגופה של תגובתך...
השבמחק"אני בתהליכי הכרות והתבוננות על מה שנעשה בימי חמישי בלילה ומחפשת את המקום שלי ביחס למפגש זה".
כפי שאימרי כתב במקום אחר, (ועוד אני מוסיף על דבריו), מציאת מקום בתוך הכלל, המקום האמיתי, הפנימי, שהוא תלוי האמת ולא תלוי שום דבר אחר - זהו החלק הארי של העבודה שנעשית בקבוצה. בין במודע ובין שלא במודע. מערכת יחסים רוחנית, המבוססת על קבלה ונתינה הדדית, אפשרית רק מתוך מקום הידיעה של כל יחיד ויחידה את מקומה המדוייק בתוך הכלל. רק כך אפשר באמת להשלים לזולתך ולקבל את השלמתך ממנו.
"הרבה פעמים יש לי מה להגיד בכל מיני נושאים אבל מרגישה שאופי המפגש הוא גברי מידי ואין לי כאישה את המקום להביע את עצמי בנושאים השונים".
טוב. על זה אין לי כרגע מה להוסיף מעבר לדיון שכבר מתנהל כאן. אני מאמין באמונה שלמה שהעניין יבוא על בירורו ככל שיבוא על בירורו העניין הקודם, של מקום כל אחד מאיתנו בתוך הכלל. שנזכה...
"אני מאוד מזדהה עם מה שראובן כותב, הרבה פעמים הדיונים נשמעים לי שכליים ומחשבתיים מידי, נראה לי שכדאי להוסיף דיבורים של נפש ורוח מהלב- מעומקא דליבא ולא רק דיונים עקרוניים על סוגיה זו או אחרת".
או במילים אחרות לנסות לא לדבר מתוך הרצון האנוכי כי אם מתוך הרצון הפרטי, הפנימי והאמיתי שמטבעו מחוייב להיות מקושר עם הרצון הכללי.
"לא ברור לי מה המטרה של המפגש, האם המטרה היא חברתית ואז האוכל והנגינה והדיבורים תופסים במפגש מקום מרכזי או שהם רק הספתח למשהו עמוק יותר כגון הלימוד או סבב של דיבורים מהלב".
מבחינתי המטרה של המפגש זה להגיע לייחוד ודבקות אמת בינינו. אני מאמין (כפי שציינתי כבר כמה פעמים על דפי הפורום) שזו היא היא דרך המלך לגילוי ייחודו. אני רואה ייתרון וזכות גדולה בכך שאנחנו קבוצה הטרוגנית, המכילה מכל וכל, הן בדעות והן כסוגי אנשים. אבל (!) כל זה יהפוך להיות ייתרון וגדלות אם על פני ההטרוגניות הזו אנו נמצא את נקודת התכלית של כל איש ואישה ונוכל לדבוק בה, מעל לכל דבר גשמי (חיצוני, פסיכולוגי, אנושי וכו' וכו') שמבקש להרחיק אותנו מנקודת דבקות זו. "כאיש אחד בלב אחד" זהו תנאי קבלת התורה!
בדבקות במטרה זו השיחות והאוכל, והשירה, והמחלוקות, והלימוד יורידו אורה של תורה שתחולל שינוי ממשי בנו. הכל יתקדש בדבקות זו!!!
בלעדיה, גם אם הכל יהיה לימוד תורה ושיחות נפש, זה לא יצא ממסגרת השיחות הסלוניות וההתפלפלות שלא לשמה.
"אני מרגישה שמן הראוי שזמן הלימוד יהיה לפחות כמו זמן החלק שמקדים לו... אולי יש מצב להקדים קצת את זמן הלימוד"???
ראוי שיעלה לדיון
"יש הרבה אנשים שאומרים דברים מאוד משמעותיים אבל לא כולם שומעים כי כולם מדברים ביחד. אולי עדיף לשים לב לכך שכמה שיותר אנשים ישמעו את דברי חברם".
ייטב אם כן.
"אני מודה לה' שזיכה אותי לפגוש אנשים מיוחדים כמוכם".
הייחודיות שלנו בחיבור. והכבוד שלנו בכך שאנשים כמוכם מצטרפים.
"ויש מצב שאולי נפגש מחר..." - אמן :)
בוקר טוב
השבמחקאני דווקא חושב ששילוב בין מפגש חברתי ללימודי יוצר מציאות חדשה, שיכולה גם להיות גדולה מסכום חלקיה...
האוירה החברתית חושפת תובנות שכליות שאולי לא היו רואות אור במסגרת פורמלית יותר-והשכליות המשותפת והקצת פורמלית חושפת תכונות ופנים אחרות מאופי המשתתפים, כך שגם החברתיות וגם השכליות יוצאים נשכרים.
כן, גם יש לנו את סיפורם של תלמידי רבי עקיבא.
השבמחקשהיו בהשגותיהם הרוחניות, (ועוד בלי לדבר על התובנות השכליות שהיה להם) אך בשל שלא נהגו 'בכבוד' אחד לשני דנו אותם לכיליון. מזה אני מניח שאין שום צורך לעליון בחוכמה ורוחניות שמנותקת מחיבור אמיתי בין האנשים.
וחיבור אנושי בלי רוחניות המאגדת ומתכלתת את המפגשים - זה קיים כמעט בכל מקום ובכל סוג של אנשים וחברות.
אז אולי יש קו אמצע? איך לא הופכים לתלמידי רבי עקיבא מצד אחד ולא לחבורת סלון מצד שני....
לצערי אני קצר בזמן ולא אוכל להתיחס כראוי לתגובות שהתפרסמו כאן.
השבמחקלעניות דעתי קו האמצע שבין חבורת רבי עקיבא לבין "חבורות סלוניות" עובר במקום הכוונה הפנימית שלנו. עד כמה אנחנו קשובים (בין אם בלימוד ובין אם בשיחה) לרצונות הרוחניים של כל אחד הנוכח בחדר. עד כמה אנחנו מרוכזים בעצמנו ולשם איזו מטרה.
במידה מסויימת כולנו הולכים בדרך לא נודעת, די כעיוורים לעבר מה שכל אחד ואחד מדמיין כהשגה. אולם את ההשגה בפועל (או בלשון הקבלה "המסך המשותף") אנחנו יכולים להשיג רק בחיבור אמיתי בינינו. בהשתוקקות בלתי נכלית אליו.
זה על רגל אחד. ובהרחבה בעזרת ה' בהמשך. שבת שלום לכולכם.
ביום חמישי האחרון היה דיון שעלה לטונים גבוהים מידי ביני לבין יניב.
השבמחק(בעניין דרווניזם ותורה...).
במהלך הדיון הרמתי את קולי והשתמשתיבמילים חריפות מידי.
אני רוצה להתנצל בפני יניב וקורא לעצמי ולכולם לנהוג יותר בכבוד זה בזה בעת דיונים ובירורים.
שבוע טוב
שלמה
שלמה, אני אוהב אותך אבל לא סולח...
השבמחקחחחח...
חחחח
השבמחק