שלום חברים! אני לא אהיה עד סוף השבוע ע"י מחשב, זורק דיון לאוויר ומצפה למשהו מפרה וסוער... כשאחזור בסופ"ש אלמד את הכל ואשתדל להגיב.
לעצם העניין: אנו מדברים הרבה על הנושא במפגשים. בורא עולם טוב ומטיב גם במה שנראה לנו כרע, חטאים חמורים/יסורים וצרות/נאצים וכו' כיד הדמיון והמציאות הרעה עליכם... הנחת היסוד היא שמכיוון שהבורא הוא יחיד ומיוחד, אזי כל הנבראים והפעולות הם הטבה שלו כפי שלמדנו ברמח"ל השבוע (בקטע שלא כ"כ הבנתי...), גם מה שנראה כרע. הרוע לכאורה הוא המקום בו קשה לנו יותר לראות את הבורא ואת ההטבה שלו. אני רוצה להבין 2 דברים: 1. האם הרע בעולם מגיע מצד הסיטרא אחרא? מה התפקיד שלנו בעניין זה? לגלות הטבה בסיטרא אחרא? לבטל את הסיטרא אחרא ולחברה לסיטרא דקדושא? לא ברור לי הסיפור שם...!! איזה קשר צריך להיות לנו עם הסיטרא אחרא ("אחוריים" בלשון המקובלים...), אם בכלל. או שמא גם מה שנראה כרע מגיע מצד סיטרא דקדושא והתפקיד שלנו הוא לגלות את ההטבה של הבורא ואורו במקום קשה יותר. והסיטרא אחרא זה משהו אחר לגמרי (מהו?)? 2. מה הדרך לגלות הטבה ואור אלוהי ברוע? זה לכאורה מאוד קשה עד בלתי אפשרי. אני רוצה להעלות כאן בקשה, מי שהתנסה בגילוי אלוהי ברוע שישתף אותנו בנסיון שלו בכדי ללמוד מזה... או שמא זה אישי מידי... בכל אופן: איזה תרגילים ניתן לעשות, או איזה בירורים ניתן לברר בכדי להשיג את האלוהות ברוע (חטאים חמורים/יסורים קשים וכדו')? האם זה בירור משותף? או פנימי אישי? יש לי הרגשה הרבה פעמים שאנחנו מדברים דיבורים בעלמא ולא מורידים אותם לרובד המעשי! אפשר לדבר הרבה על אור והטבה של השם ברוע, אבל אם לא חווים זאת באופן מעשי, זה נשאר בגד דיבורים. מי שלא התנסה בכך באופן אישי לא יכול להבין זאת. כך שאני רוצה לבקש ממי שיש לו אומץ... להשתתף כאן בבירור מעין זה. תהליך הבירור בו מגיעים לכך שיש גילוי והטבה אלוהית בתופעה רעה עד מאוד דוגמת חטא חמור שאדם חטא בו, או מעשה רע מאוד שעשה. הדוגמאות לא חייבות להיות דווקא מהחיים...
אני מקדים מסכים ומחזק את מה שאמרת "מי שלא התנסה בכך באופן אישי לא יכול להבין זאת."
איך אפשר לתאר משהו כזה?
בכנות, מה שאנחנו עושים ומדברים עליו בימי חמישי, זה הכנה עמוקה לחוויה אמיתית. יש שלב שנקרא הכרת הרע. שבו אנחנו מגלים את הבורא כמפלצת נוראית. וזה ממש גילוי, זה לא לחשוב על השואה מרחוק אלא חוויה רוחנית ממשית. הבורא מתגלה לנו כרע באופן נוראי. כאילו הוא שונא אותך סתם. וזה בא ע"י חוויה פנימית. יכול להיות שיש ארועים שמתלווים לזה. אחרי הכנה ולימוד כמו שאנחנו עושים בימי חמישי לדוגמא, כשדבר כזה קורה, אין לאן לברוח. כבר חיה בך הידיעה שבאמת הבורא הוא טוב ומטיב. עכשיו פתאום מגיע שלב שבו אתה מרגיש ההפך בכל אבריך. שר הבדחנים, שאתה יודע שהבורא שלח אותו, מתעלל בך נוראות. ותפקידך שם הוא לדבוק באמונה באותה הידיעה שהבורא הוא טוב ומטיב. הפער בין היסורים הריחוק וגילוי הבורא באופן הפוך לבין הידיעה והאמונה שהבורא הוא טוב ומטיב, יוצרת צער עמוק לאין שיעור. ושם אתה אמור להתחזק באמונה שלמה ואמיתית בבורא שאוהב אותך. ולא להאמין לשום דבר שמספר לך אחרת. ולבסוף, לפום צערא אגרא.
אין לך תכסיס אחר חוץ מדבקות באמונה. זו התכלית שבשבילה נבראה ההסתרה. והאמונה הזו היא היא השכר שמתגלה בסוף.
שבוע טוב כפי שאני רואה את הדברים והבנתי את הדברים. העולם נברא עיי בורא עולם, גם הסיטרא אחרא נברא עיי בורא עולם, נכון שהרוע מגיע על ידי הסיטרא אחרא אבל גם הוא לא יכול לעשות דבר אם אין אישור על כך מלמעלה. העולם הזה דמיון לחלוטין, תפאורה עצומה ומדהימה שנבנתה לשם צורך אחד, בשבילינו הנשמות. בעולם האמת אותן נשמות יודעות בוודאות על קיומו של הבורא, אורו של הבורא והכי חשוב טיבו של הבורא. העולם הזה נברא בניסיון אדיר לבדוק את הקשר האמיתי בין הבורא לנשמה, האם הוא ישאר חזק למרות הריחוק העצום מעולם האמת, למרות ההסתר האדיר של בורא עולם שמכל כולו הוא השאיר לנו "מכתב" אחד ממנו ומידי פעם רמזים, למרות הניסיונות והייסורים שהוא שולח בנו כדי לבדוק אם גורמים כאלו יכולים לנתק את הקשר האדיר והבלתי נפרד בין הבורא לנברא.
קחו לדוגמא אסיר שישב 40 שנה בכלא, יש לו שם מקצוע, חברים, המיטה הקבועה שלו - לפתע יגידו לו שהוא משוחרר ,להערכתי התשובה שלו תהייה שהוא לא רוצה לצאת, הוא כבר שכח מה שיש בחוץ, מפחיד אותו המחשבה להיות בחוץ, פה טוב לו הוא כבר התרגל להכל ונוח לו להיות במקום הזה. אותו דבר הנשמה שלנו, היא כל כך רחוקה מעולם האמת, פה יש לה קבע, אנשים, בית, עבודה - טוב לה פה בטוב או ברע - היא מתמודדת וכן תפקידה לא לשכוח מאין היא באה ולאן היא עתידה לחזור והבורא נותן לה סימנים שהוא עדין לא עזב אותה, גם כשהוא מאפשר לסיטרא אחרא לשלח בנו נסיון קשה, זה המבחן שלנו, פה אנחנו נמדדים. לפעמים ניכשל ולפעמים נצליח כרגע כמעט אחת בלילה ואני עייף אבל בהזדמנות אכתוב על חוויה אישית שבה עברתי ייסורים רגשיים קשים אבל בעקבותיה גיליתי את הבורא וכיום אני מאושר עד עמקי נשתי שעברתי את מה שעברתי - לילה טוב ושבוע טוב
שאלת שלמה איזה תרגילים ניתן לעשות... אני לא בטוח שניתן לעשות תרגילים, חוץ מתפילה אמיתית. תפילה ממשית שנובעת מלב שבור... וכמה שזה לא נתפס לפעמים, תפילה שמבקשת להגיע למצב של לב שבור, כשמבינים שזה חלק הכרחי מהתהליך. "אין לב שלם מלב שבור." אמר הקוצקר, שרגלו האחת תמיד הייתה בשאול, אחת מינימום...
והאם זה משותף? נראה לי שיש כל מיני רמות של שיתוף, גם מחוויה אישית אני אומר, אבל מה שבטוח הוא שכל אחד עושה ויעשה את המוטל עליו. כל אדם והאלוהות שהוא מגלה ובגילויו ויגיעתו הוא מפרה ומשלים את הבריאה כולה, מעניק לכל האנושות ולכל הבריאה עצמה את גילוייו.
קטע של הרב קוק - אורות קודש ב' אות י'
"עולם התוהו, ושבירותיו, ותיקוניו, מורים לנו, שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא מאד מאד. אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהות העליון, אמיץ כח אין סוף, ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה. אבל לא מפני זה יחדל הטוב הנשא לעשות את דרכו, הוא חוזר ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו. וכל כך מרובה היא מדה טובה ממדת פורענות, עד שכדאי לסבול את כל יסורי השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכחם. ואין המהוה העליון בוחר בדרך מדודה ומצומצמת, כדי שיעור היכולת של ההויה, שאם כן היה הטוב מוגבל לא לפי עוצם עז חיי היוצר כל, אלא לגמרי לפי תנאי היצירה החלושה."
סטרא אחרא זה מושג רוחני. לא פסיכולוגי ולא רגשי. כלומר, זה שמישהו עושה משהו רע לעיננו, זה לא אומר שזה סטרא אחרא, ס"א אלו הקליפות הכוחות שבאים להכחיש פמליה של מעלה. אם אני רואה מישהו עושה דבר רע, אין בזה סטרא אחרא. אבל אם אני חושב מרגיש וחווה את העדר הבורא בארוע הזה, תופס את העניין כרע, נגרם לי פירוד מהבורא כטוב ומטיב ומהבריה שמולי, שם יש פעילות של ס"א. הס"א והקליפות הם מערכות שנוצרו כדי לתת לנו שכר, ולפני זה כמובן יגיעה. בכך שזה מכחיש לנו פמליה של מעלה, ואנחנו מתיגעים לדבוק באמונה שלמה בבורא עולם. ולבסוף אותה יגיעה היא הזכות ועוד יותר מזה הס"א הופך להיות מלאך קדוש וכל מה שהיה רע מתהפך במופת אדיר ובורא עולם מגלה את ייחודו וטובו הנצחי והמוחלט בנפלאות כזו שאנו לא יכולים לתאר. הכל מתגלה כהטבה כזו, שאז נכנע לבבנו, אז אנחנו מוכנים להאמין שהבורא הוא טוב ומטיב לטובים ולרעים, לא היה רע, לא הוה רע, לא יהיה רע. טוב ה' לכל, ורחמיו על -כל- מעשיו.
שלום חברים!
השבמחקאני לא אהיה עד סוף השבוע ע"י מחשב, זורק דיון לאוויר ומצפה למשהו מפרה וסוער... כשאחזור בסופ"ש אלמד את הכל ואשתדל להגיב.
לעצם העניין:
אנו מדברים הרבה על הנושא במפגשים. בורא עולם טוב ומטיב גם במה שנראה לנו כרע, חטאים חמורים/יסורים וצרות/נאצים וכו' כיד הדמיון והמציאות הרעה עליכם...
הנחת היסוד היא שמכיוון שהבורא הוא יחיד ומיוחד, אזי כל הנבראים והפעולות הם הטבה שלו כפי שלמדנו ברמח"ל השבוע (בקטע שלא כ"כ הבנתי...), גם מה שנראה כרע.
הרוע לכאורה הוא המקום בו קשה לנו יותר לראות את הבורא ואת ההטבה שלו.
אני רוצה להבין 2 דברים:
1. האם הרע בעולם מגיע מצד הסיטרא אחרא? מה התפקיד שלנו בעניין זה? לגלות הטבה בסיטרא אחרא? לבטל את הסיטרא אחרא ולחברה לסיטרא דקדושא? לא ברור לי הסיפור שם...!! איזה קשר צריך להיות לנו עם הסיטרא אחרא ("אחוריים" בלשון המקובלים...), אם בכלל.
או שמא גם מה שנראה כרע מגיע מצד סיטרא דקדושא והתפקיד שלנו הוא לגלות את ההטבה של הבורא ואורו במקום קשה יותר. והסיטרא אחרא זה משהו אחר לגמרי (מהו?)?
2. מה הדרך לגלות הטבה ואור אלוהי ברוע? זה לכאורה מאוד קשה עד בלתי אפשרי.
אני רוצה להעלות כאן בקשה, מי שהתנסה בגילוי אלוהי ברוע שישתף אותנו בנסיון שלו בכדי ללמוד מזה...
או שמא זה אישי מידי...
בכל אופן: איזה תרגילים ניתן לעשות, או איזה בירורים ניתן לברר בכדי להשיג את האלוהות ברוע (חטאים חמורים/יסורים קשים וכדו')?
האם זה בירור משותף? או פנימי אישי?
יש לי הרגשה הרבה פעמים שאנחנו מדברים דיבורים בעלמא ולא מורידים אותם לרובד המעשי! אפשר לדבר הרבה על אור והטבה של השם ברוע, אבל אם לא חווים זאת באופן מעשי, זה נשאר בגד דיבורים. מי שלא התנסה בכך באופן אישי לא יכול להבין זאת.
כך שאני רוצה לבקש ממי שיש לו אומץ... להשתתף כאן בבירור מעין זה.
תהליך הבירור בו מגיעים לכך שיש גילוי והטבה אלוהית בתופעה רעה עד מאוד דוגמת חטא חמור שאדם חטא בו, או מעשה רע מאוד שעשה.
הדוגמאות לא חייבות להיות דווקא מהחיים...
יאללה לעבודה.
אוהב את כולכם
נושא רציני.
השבמחקאני מקדים מסכים ומחזק את מה שאמרת "מי שלא התנסה בכך באופן אישי לא יכול להבין זאת."
איך אפשר לתאר משהו כזה?
בכנות, מה שאנחנו עושים ומדברים עליו בימי חמישי, זה הכנה עמוקה לחוויה אמיתית.
יש שלב שנקרא הכרת הרע. שבו אנחנו מגלים את הבורא כמפלצת נוראית. וזה ממש גילוי, זה לא לחשוב על השואה מרחוק אלא חוויה רוחנית ממשית. הבורא מתגלה לנו כרע באופן נוראי. כאילו הוא שונא אותך סתם. וזה בא ע"י חוויה פנימית. יכול להיות שיש ארועים שמתלווים לזה.
אחרי הכנה ולימוד כמו שאנחנו עושים בימי חמישי לדוגמא, כשדבר כזה קורה, אין לאן לברוח. כבר חיה בך הידיעה שבאמת הבורא הוא טוב ומטיב. עכשיו פתאום מגיע שלב שבו אתה מרגיש ההפך בכל אבריך.
שר הבדחנים, שאתה יודע שהבורא שלח אותו, מתעלל בך נוראות. ותפקידך שם הוא לדבוק באמונה באותה הידיעה
שהבורא הוא טוב ומטיב.
הפער בין היסורים הריחוק וגילוי הבורא באופן הפוך
לבין הידיעה והאמונה שהבורא הוא טוב ומטיב, יוצרת צער עמוק לאין שיעור. ושם אתה אמור להתחזק באמונה שלמה ואמיתית בבורא שאוהב אותך. ולא להאמין לשום דבר שמספר לך אחרת. ולבסוף, לפום צערא אגרא.
אין לך תכסיס אחר חוץ מדבקות באמונה.
זו התכלית שבשבילה נבראה ההסתרה.
והאמונה הזו היא היא השכר שמתגלה בסוף.
"כן כולנו עבדים,
השבמחקוהמלך מעלים,
שכל הרע בעולמו
זה רק הסתר פנים.
ואין תכסיס ואין עצה,
לימי המלחמה
רק לדבוק ביחד..."
בעצתו ותבונתו של בעל-הסולם...
שבוע טוב
השבמחקכפי שאני רואה את הדברים והבנתי את הדברים.
העולם נברא עיי בורא עולם, גם הסיטרא אחרא נברא עיי בורא עולם, נכון שהרוע מגיע על ידי הסיטרא אחרא אבל גם הוא לא יכול לעשות דבר אם אין אישור על כך מלמעלה. העולם הזה דמיון לחלוטין, תפאורה עצומה ומדהימה שנבנתה לשם צורך אחד, בשבילינו הנשמות. בעולם האמת אותן נשמות יודעות בוודאות על קיומו של הבורא, אורו של הבורא והכי חשוב טיבו של הבורא. העולם הזה נברא בניסיון אדיר לבדוק את הקשר האמיתי בין הבורא לנשמה, האם הוא ישאר חזק למרות הריחוק העצום מעולם האמת, למרות ההסתר האדיר של בורא עולם שמכל כולו הוא השאיר לנו "מכתב" אחד ממנו ומידי פעם רמזים, למרות הניסיונות והייסורים שהוא שולח בנו כדי לבדוק אם גורמים כאלו יכולים לנתק את הקשר האדיר והבלתי נפרד בין הבורא לנברא.
קחו לדוגמא אסיר שישב 40 שנה בכלא, יש לו שם מקצוע, חברים, המיטה הקבועה שלו - לפתע יגידו לו שהוא משוחרר ,להערכתי התשובה שלו תהייה שהוא לא רוצה לצאת, הוא כבר שכח מה שיש בחוץ, מפחיד אותו המחשבה להיות בחוץ, פה טוב לו הוא כבר התרגל להכל ונוח לו להיות במקום הזה.
אותו דבר הנשמה שלנו, היא כל כך רחוקה מעולם האמת, פה יש לה קבע, אנשים, בית, עבודה - טוב לה פה בטוב או ברע - היא מתמודדת וכן תפקידה לא לשכוח מאין היא באה ולאן היא עתידה לחזור והבורא נותן לה סימנים שהוא עדין לא עזב אותה, גם כשהוא מאפשר לסיטרא אחרא לשלח בנו נסיון קשה, זה המבחן שלנו, פה אנחנו נמדדים. לפעמים ניכשל ולפעמים נצליח
כרגע כמעט אחת בלילה ואני עייף אבל בהזדמנות אכתוב על חוויה אישית שבה עברתי ייסורים רגשיים קשים אבל בעקבותיה גיליתי את הבורא וכיום אני מאושר עד עמקי נשתי שעברתי את מה שעברתי - לילה טוב ושבוע טוב
שאלת שלמה איזה תרגילים ניתן לעשות... אני לא בטוח שניתן לעשות תרגילים, חוץ מתפילה אמיתית.
השבמחקתפילה ממשית שנובעת מלב שבור...
וכמה שזה לא נתפס לפעמים, תפילה שמבקשת להגיע למצב של לב שבור, כשמבינים שזה חלק הכרחי מהתהליך.
"אין לב שלם מלב שבור." אמר הקוצקר, שרגלו האחת תמיד הייתה בשאול, אחת מינימום...
והאם זה משותף? נראה לי שיש כל מיני רמות של שיתוף, גם מחוויה אישית אני אומר, אבל מה שבטוח הוא שכל אחד עושה ויעשה את המוטל עליו. כל אדם והאלוהות שהוא מגלה ובגילויו ויגיעתו הוא מפרה ומשלים את הבריאה כולה, מעניק לכל האנושות ולכל הבריאה עצמה את גילוייו.
קטע של הרב קוק - אורות קודש ב' אות י'
"עולם התוהו, ושבירותיו, ותיקוניו, מורים לנו,
שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא מאד מאד.
אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהות העליון, אמיץ כח אין סוף, ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה. אבל לא מפני זה יחדל הטוב הנשא לעשות את דרכו, הוא חוזר ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו.
וכל כך מרובה היא מדה טובה ממדת פורענות,
עד שכדאי לסבול את כל יסורי השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכחם.
ואין המהוה העליון בוחר בדרך מדודה ומצומצמת, כדי שיעור היכולת של ההויה, שאם כן היה הטוב מוגבל לא לפי עוצם עז חיי היוצר כל, אלא לגמרי לפי תנאי היצירה החלושה."
הערה לגבי הסטרא אחרא.
השבמחקסטרא אחרא זה מושג רוחני. לא פסיכולוגי ולא רגשי.
כלומר, זה שמישהו עושה משהו רע לעיננו, זה לא אומר שזה סטרא אחרא, ס"א אלו הקליפות הכוחות שבאים להכחיש פמליה של מעלה.
אם אני רואה מישהו עושה דבר רע, אין בזה סטרא אחרא. אבל אם אני חושב מרגיש וחווה את העדר הבורא בארוע הזה, תופס את העניין כרע, נגרם לי פירוד מהבורא כטוב ומטיב ומהבריה שמולי, שם יש פעילות של ס"א.
הס"א והקליפות הם מערכות שנוצרו כדי לתת לנו שכר, ולפני זה כמובן יגיעה. בכך שזה מכחיש לנו פמליה של מעלה, ואנחנו מתיגעים לדבוק באמונה שלמה בבורא עולם. ולבסוף אותה יגיעה היא הזכות ועוד יותר מזה הס"א הופך להיות מלאך קדוש וכל מה שהיה רע מתהפך במופת אדיר ובורא עולם מגלה את ייחודו וטובו הנצחי והמוחלט בנפלאות כזו שאנו לא יכולים לתאר.
הכל מתגלה כהטבה כזו, שאז נכנע לבבנו, אז אנחנו מוכנים להאמין שהבורא הוא טוב ומטיב לטובים ולרעים, לא היה רע, לא הוה רע, לא יהיה רע. טוב ה' לכל, ורחמיו על -כל- מעשיו.