זה שיר שמצאתי, של הרב קוק.
מוקדש באהבה רבה לכל בני-האריה אשר נפשם בוערת
ושאגתם קורעת את אזיקי המתכת...
נמלא אומץ גם הזקן השבור,
וזיק נשמת האריה בו התלקח,
ובראש ילדיו, גיבורי החיל,
התייצב ודרך עוז.
ויחד כולם ברוח, בדרור,
הלכו למקום ששם החופש והאור.
ובשאגת אריות שוביהם החרידו,
ובגאון רוח יחד הלכו,
עד אשר באו,
אל מקום האלונים,
אל מעונות האריות,
מקדם קדמתה.
והזקן כמו חידש נעוריו
ועצמיו השבורים
מרוב גיל התלכדו,
ויחד עם גוריו
דיבר את אויביו בשער
וכולם יחד שבו,
ויכוננו את מלוכת היער.
מוקדש באהבה רבה לכל בני-האריה אשר נפשם בוערת
ושאגתם קורעת את אזיקי המתכת...
א
שבור הוא האריה השב.
עייף הוא מרודפיו הרבים.
ונתון הוא בסוגר צר.
וזיכרונות ילדות עולים על לבו.
זיכרונות של חופש,
של גבורת היער.
עייף הוא מרודפיו הרבים.
ונתון הוא בסוגר צר.
וזיכרונות ילדות עולים על לבו.
זיכרונות של חופש,
של גבורת היער.
וגוריו ילידי שבי,
לא עייפה נפשם
גם לא גדלה,
לא נמחצו מחץ אויב
כי לא ראו קרב,
וגבורת היער לא ידעו.
אמנם הסוגר הצר
מעיק להם מעט,
מונע הוא את שובבות ילדותם.
אבל לא יאנחו גורים,
עבור דבר זה הקל
וברק עיניהם, הנוצץ
בגלל זה לא יועם.
מתרעמים הם על הזקן האב
למה זה יעמיק במחשבות,
וישכח בגללן את החיים,
עוד יש מקום לרקוד מעט
גם בסוגר זה הצר.
תמהים הם הילדים
בראותם את האריה הזקן
ככה שח ומתאנח.
לא עייפה נפשם
גם לא גדלה,
לא נמחצו מחץ אויב
כי לא ראו קרב,
וגבורת היער לא ידעו.
אמנם הסוגר הצר
מעיק להם מעט,
מונע הוא את שובבות ילדותם.
אבל לא יאנחו גורים,
עבור דבר זה הקל
וברק עיניהם, הנוצץ
בגלל זה לא יועם.
מתרעמים הם על הזקן האב
למה זה יעמיק במחשבות,
וישכח בגללן את החיים,
עוד יש מקום לרקוד מעט
גם בסוגר זה הצר.
תמהים הם הילדים
בראותם את האריה הזקן
ככה שח ומתאנח.
ב
התנער פעם הישיש
ישא משלו לגוריו-השובבים:
"יש עולם מלא אור,
שם שורר אך חופש ודרור,
יש יער רחב ידים
ועבותים שם גבוהים מאד,
ונאים הם ארזי א ל ההמה,
ומשיב נפש הוא ריח היער
ונפש חיה למכביר, בקרבו,
והכל חי ומתענג בחירות.
ישא משלו לגוריו-השובבים:
"יש עולם מלא אור,
שם שורר אך חופש ודרור,
יש יער רחב ידים
ועבותים שם גבוהים מאד,
ונאים הם ארזי א ל ההמה,
ומשיב נפש הוא ריח היער
ונפש חיה למכביר, בקרבו,
והכל חי ומתענג בחירות.
וכשהייתי בגילכם ילדים,
שמה מלכתי בגאון ועוז
כל חיל היער מפני שחו
ולולא רודפי ששברו גרמי,
ולולא סוגר זה הצר,
אז מלכתי גם עתה ביער,
וחופש וגאון מלאתם גם אתם."
שמה מלכתי בגאון ועוז
כל חיל היער מפני שחו
ולולא רודפי ששברו גרמי,
ולולא סוגר זה הצר,
אז מלכתי גם עתה ביער,
וחופש וגאון מלאתם גם אתם."
הדברים יצאו מפי השב,
והנערים רקוד חדלו,
ותחת עיני ששון
עיני ניקם במו נראו
עינים מלאי אש ודם,
בקצף נסתר וברוח מר
התאמצו לשבור את הסוגר הצר.
והנערים רקוד חדלו,
ותחת עיני ששון
עיני ניקם במו נראו
עינים מלאי אש ודם,
בקצף נסתר וברוח מר
התאמצו לשבור את הסוגר הצר.
ג
נשמת הכפירים בגורים קדחה
וכמו בעיניהם ראו
את כל תוקף
אשר למלוכת היער.
חזקו עליהם הגעגועים
לצאת למרחב,
למקום שם מלך האב השב.
לא יכלו לשקוט עוד בסוגר
ריח אלוני היער
כמו עלה תמיד באפם,
שלל צבעי ניצניו
לקח ליבם שבי.
וכמו בעיניהם ראו
את כל תוקף
אשר למלוכת היער.
חזקו עליהם הגעגועים
לצאת למרחב,
למקום שם מלך האב השב.
לא יכלו לשקוט עוד בסוגר
ריח אלוני היער
כמו עלה תמיד באפם,
שלל צבעי ניצניו
לקח ליבם שבי.
רוחם לא שחה
ולא נאנחו
כמעשה הזקן,
שגרמיו נשברו
ואור חייו קדרו
מפני עקת אויב
שהפך את עולמו.
ובגעגועים של רוח
שלהבת יוקדת,
לבבם אל היער עורג.
ולא נאנחו
כמעשה הזקן,
שגרמיו נשברו
ואור חייו קדרו
מפני עקת אויב
שהפך את עולמו.
ובגעגועים של רוח
שלהבת יוקדת,
לבבם אל היער עורג.
ד
"אם באמת ובתמים
אוהבים אתם את היער,"
אמר פעם הישיש השבור,
"אז נשמת כפירים
עודנה חיה בלבבכם.
זה הסוגר הצר מעונכם בל יהי,
כי לכם יאתה מלוכת היער."
אוהבים אתם את היער,"
אמר פעם הישיש השבור,
"אז נשמת כפירים
עודנה חיה בלבבכם.
זה הסוגר הצר מעונכם בל יהי,
כי לכם יאתה מלוכת היער."
דברי הישיש
לב הילדים אמצו
ובכוח אריות ובעוז כפירים.
החלו לנקש על הסוגר הצר.
בפרסות ומתלעות ושאגת לביאים
החרידו את העליזים
שוביהם השאננים.
וברוח עוז מלא חמדת היער,
שברו ונפצו קירות הסוגר הצר.
לב הילדים אמצו
ובכוח אריות ובעוז כפירים.
החלו לנקש על הסוגר הצר.
בפרסות ומתלעות ושאגת לביאים
החרידו את העליזים
שוביהם השאננים.
וברוח עוז מלא חמדת היער,
שברו ונפצו קירות הסוגר הצר.
ה
למראה גבורת הגוריםנמלא אומץ גם הזקן השבור,
וזיק נשמת האריה בו התלקח,
ובראש ילדיו, גיבורי החיל,
התייצב ודרך עוז.
ויחד כולם ברוח, בדרור,
הלכו למקום ששם החופש והאור.
ובשאגת אריות שוביהם החרידו,
ובגאון רוח יחד הלכו,
עד אשר באו,
אל מקום האלונים,
אל מעונות האריות,
מקדם קדמתה.
והזקן כמו חידש נעוריו
ועצמיו השבורים
מרוב גיל התלכדו,
ויחד עם גוריו
דיבר את אויביו בשער
וכולם יחד שבו,
ויכוננו את מלוכת היער.
יאללה להלחין, לנגן ולשיר!!
השבמחקאני כבר יכול לדמיין את שאגות האריות ברקע...
זו ממש פואמה.. להלחין את זה זה פרוייקט.
השבמחקאבל ממש שיר יפה, אני חשבתי לעשות מזה ספר ילדים :)
שבוע טוב!
אולי לפני שמלחינים כדאי ללמוד אותו. אצל הרב קוק לא כל מה שנראה ברור הוא אכן כזה.
השבמחק