שיעור לליל הסדר של הרב פוטש מישיבת ניר

אני הספקתי לקרוא רק את החלק הראשון על בדיקת חמץ, ונהנתי. חשבתי שחבל לפרסם ברגע האחרון...

בס"ד

איך יוצאים מהשיעבוד בליל הסדר?
שיחת הכנה לליל הסדר תש"ע


מדוע אנו בודקים את החמץ לאור הנר? כתוב "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן". מי שחושב שהוצאת החמץ בפסח היא רק החמץ החיצוני לא בטוח שבאמת עשה את ליל הסדר. עניין הוצאת החמץ היא גם בחוץ וגם בלב- חופש כל חדרי בטן. האמת האלוקית בפסח באה ומחפשת אותך- האם הוצאת את החמץ שנמצא בתוכך?
מה זה חמץ?
יש לנו שתי אפשרויות של חמץ- 1. קמח ומים אשר מגיע גורם שלישי ומתפיח אותם. הגורם השלישי הוא זה שעושה את זה לחמץ. לדג'- אדם הקים מפעל על מנת לסייע לאנשים בפרנסה. עוברים 10 שנים והוא מוצא את עצמו עם עובדים זרים בלבד ואיפה הוא ואיפה התקנון... מה קרה בזמן הזה? היה את האדם ואת נשמתו (הקמח והמים) והגיע גורם שלישי חיצוני- כסף וגרם לכל העסק להחמיץ.
2. מחמצת= קפיאה במקום. כשקמח ומים נמצאים זמן רב באותו המקום הם מחמיצים. יש אנשים שתקועים בעבודה שהם שונאים, ביישוב שהם כבר לא אוהבים ולפעמים זה יכול לקרות אפילו בכולל שיהודי עם אשה וחמישה ילדים מגיע יום יום לכולל, חיצונית הוא מתפקד, אבל ראש הישיבה רואה שבאמת הוא תקוע, הוא לא מתקדם לשום מקום. לפעמים צריך להתאים לו מקצוע שימלא אותו ואז אחרי תקופה הוא מגיע ואומר לרב- הרב, אני מתפלל כל בוקר ותיקין, יש לי אור בלימוד! מה קרה? כשהנפש הבהמית מרגישה טוב יותר היא הופכת להיות כלי מאיר לנשמה! יש חידוש! יהודי צריך תמיד לחפש איפה הוא תקוע והיכן הוא יכול להתחדש ולהאיר את נשמתו. אם הוא תקוע הוא פשוט מחמיץ.

בליל הסדר אני יכול לצאת בסייעתא דשמיא, מן השיעבוד. מהו שיעבוד? החמץ- הנקודה שבה אין לנו בחירה חופשית- אני משועבד לפחדים שלי, לסרטים שלי בראש, לכעס, לכרטיס אשראי, לאוכל, לסיגריות, ללדבר רע על אחרים... כל אחד והנקודה שבה הוא משועבד. הנקודה שבה אין לי שליטה ואין לי בה בחירה חופשית!
בערב בדיקת חמץ כל אחד יישב עם עצמו ויחשוב למה הוא משועבד- דבר אחד שהוא בוחר ויחד עם זה יחשוב למה עם ישראל משועבד מבחינה לאומית- אנחנו רוצים להשתחרר מהשיעבוד באופן פרטי כדי לקדם את היציאה מעבדות לחירות של עם ישראל במישור הלאומי.
בזמן ביעור חמץ אנחנו לוקחים את הפתק וזוקרים אותו לאש! נתפלל "ה', תבטל את השיעבוד- את השיעבוד שאני יודע עליו ואת זה שאני לא יודע עליו"



מה קורה בליל הסדר?
בליל הסדר הקב"ה פסח על בתי בני ישראל. הרב מראה שהמילה פסח על מקבילה למונח פסח על שני הסעיפים- משמע, היה בתוך 2 הסעיפים. מכאן שפסח על= פסח בתוך! ה' השרה את שכינתו בתוך בתי בני ישראל. אנו יודעים שבמצרים בני ישראל היו כמעט מצרים לכל דבר בסה"כ לא שינו את שמם ולבושם ועשו ברית מילה... חוץ מזה הם היו ממש מצרים ובכל זאת בלילה הזה ה' אהב אותם כל כך ורק מכח אהבתו אותם הוא הוציא אותם.
הרבי מסלונים אומר שההבדל המשמעותי בין יום כיפור לפסח הוא זה שביום כיפור העבודה באה מלמטה- אתה חוזר בתשובה, מתפלל, צם ורק אז ה' מתרצה לך ומטהר אותך. כאן בליל הסדר ההתעוררות היא מלמעלה, ה' גואל אותך ולא משנה בכלל איך אתה נראה!(נתיבות שלום, חלק ב'- גודל קדושת ליל הסדר עמ' רמה)
ה' נכנס בכל שנה בליל ט"ו, לא משנה כלל איפה אני נמצא ומשרה את שכינתו בתוכי! אם נעשה נכון את ליל הסדר נקבל את האור הגדול של ה' .
הרב פוטש מלמד על ליל הסדר לפי הרב קוק זצ"ל ולפי החסידות.
איך נראה ליל הסדר האופטימלי? (שכל אחד ייקח מה שמתאים לו מכאן)
קדש-
תחילת המסע ליציאה לחירות הוא בהתבוננות על היעד שלנו, שהוא קדושה. מצב שבו אנו
שולטים בחומר, ולא משועבדים אליו, מצב בו החומר הוא כלי לגילוי אור ה', זהו היעד שהצבנו
לעצמנו הערב ולאורו נלך.
לעומת שאר הזמנים בהם יש רק אחד שמקדש על היין ומוציא את כולם ידי חובה, כאן
חובה על כל אחד להחזיק בידו את כוס היין. יש כאן בציווי על כל אחד מהנוכחים בסדר –קדש!
אנו מגיעים להכרה שהלילה הזה בו עם ישראל יצא לחירות ,וכן בכל שנה ושנה הנשמה של עם ישראל
משתחררת מכבליה ומקבלת הארה ומאירה ,כך גם כל יחיד ויחיד השואב את חייו מנשמת הכלל יוצא גם הוא לחירות.בקריאה קדש ובאמירת הקידוש על ידי כל אחד –אנו משחררים את הנשמה שלנו מכבלי החטאים ומאפשרים לה לקבל אור ולהאיר לנו בעצמה.
מעתה כל הנוכחים בסדר מקבלים מימד אחר, הם מוארים, זוהי המתנה האלוקית בלילה הזה.

ורחץ- נטילת ידיים לצורך טיבול הכרפס.
כאן אנו מוסיפים עוד הבנה שכדי להגיע ליעד הנכסף חייבים לטהר את כלי המעשה, הידיים מבטאות את העשייה שלנו באופן כללי, משום שהם כלי המעשה המרכזיים. דרך הידיים שלנו אנחנו משמשים בעצם צינור לריבונו של עולם לעשות בתוך העולם הזה. הקדושה ביהדות מתגלה במעשים , יורדת עד עולם המעשה על כל פרטיו. אנו מקפידים כאן על דבר שאנו לא רגילים להקפיד במהלך כל השנה
להדגיש עד כמה חשובה ההקפדה על המעשים על כל פרטי ההלכות שהם הכלים להחלת הקדושה.
כל קצה של דבר משקף את הדבר עצמו. לדג' ברפלקסולוגיה אנו רואים שהרגל היא מפה של כל חלקי הגוף וע"י לחיצה בנק' מסויימת ברגל ניתן לרפא מיחוש שנמצא בכלל בראש או בכבד... כך גם הידיים שלנו משקפות את כל האישיות שלנו. בבית המקדש ההיטהרות היתה שטיפת הידיים והרגליים ועצימת העיניים- כל הנקודות שבהן כלל האדם משתקף. הגוף הוא האמצעי שדרכו מתגלה הקדושה בעולם.

לאחר שגילינו בתוכנו את אור הנשמה (הקודש שבנו שגילינו ב"קדש") אנו נקראים לטהר את הגוף וע"כ בא הציווי מלמעלה- ורחץ! טול ידיך ובכך מטהר אתה את כלי המעשה- את הגוף ואת כל האישיות שלך.
(המים היו הברואים הראשונים בהם התרקם העולם והטהרה היא מתוך חזרה אל המקור).
כאן איננו מברכים אלא רק נוטלים את ידינו משום שהכל בא מהתעוררות עליונה ולא מצידנו.\

כרפס- אכילת פחות מכזית של הכרפס (סלרי) כאשר טובלים אותו במי מלח.
כאן יש המשך התווית דרך הקודש אל החירות: תסתפק במועט כאשר אתה מתחיל להתעלות אל תצפה ישר לאורות גדולים תהיה סבלן ,תיהיה מוכן גם לקבל רק חתיכת ירק קטנה, גם בכרפס יש ערך רב (חור כרפס ותכלת). ובכלל תיהיה מוכן לעבוד לשם ה' ולא ע"מ לקבל אפילו אור.

אכילה זו מעוררת את התיאבון (פותחת אותו) אך אנו עוצרים ולא ממשיכים לאכול אלא ניגשים לספר
את המגיד, יש עצירה של כמה שעות בין הכרפס לביןם המשך הארוחה.
האדם החופשי זהו האדם ששולט ברצונותיו, בלילה הזה שאנו יוצאים לחירות מהשיעבודים השונים אנו
יכולים להרשות לעצמנו לעורר את התיאבון מבלי לחשוש שניפול בתאוות האכילה. אנו יכולים לעורר
את התיאבון מתוך הידיעה שהאכילה שתבוא בעקבותיו מטרתה להגיע לבסוף לאכילת האפיקומן שהיא
לשם מצווה בלבד –אכילת קודש, ועל כן גם הדרך אליה הגברת התאבון והאכילה לשם השביעה הם גם
כן קדושים בלילה הזה.

יחץ – שלוש מצות וחציית המצה האמצעית
אצל עורך הסדר ישנם שלוש מצות שלמות, הוא לוקח את המצה האמצעית ובוצע אותה:
חלק אחד הוא משאיר –אותו נאכל בתחילת הסעודה והחלק האחר משמש לאפיקומן אותו נאכל בסוף על השובע.
לאחר שהתוו לנו את דרך הקודש אל החירות אנו מתחילים בעבודה שלנו, המצות רומזות ל:
המצה העליונה כנגד הכהן – שייך לקודש הקודשים ומסמל את הנשמה שלנו
המצה התחתונה כנגד הישראל – שייך לחומר ולארציות ומסמל את הגוף שלנו
המצה האמצעית כנגד הלוי –הרוח המחברת בין הנשמה והגוף.
שבירת המצה האמצעית מראה על נתק בין הנשמה והגוף שנגרם בעקבות השיעבוד בו אנו שרויים,(כאן
נחשוב על שיעבוד שאנו מצויים בו), בעזה"י במהלך הלילה אנו נרפא את השבר הזה והילדים שלנו
יחזירו לנו את החלק הצפון (האפיקומן) ויאחו את השבר הזה.
מה היה תפקידו של הלוי בבית המקדש? כשהגיע ישראל עם קרבן היה הכהן שואל אותו "האם חזרת
בתשובה שלמה?", "אההה... לא ממש" מלמל הישראל. אמר לו הכהן "אינני יכול לקבל את הקרבן".
באותו רגע רץ הלוי עם הכינור והנבר והתחיל לנגן ניגונים מתוקים כאלה שאותוישראל התחיל למרר
בבכי ולחזור בתשובה שלמה ואז קיבל הכהן את מנחתו. הלוי הוא זה שמקשר בין הכהן לבין ישראל! הוא המתווך בין הנשמה העליונה שהיא הכהן לבין הנפש הבהמית שהיא ישראל. כשאנחנו חוצים את המצה האמצעית לשניים כאמור, הלוי שלנו שבור! מה שמחבר בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית ועושה אותן ליחידה הרמונית אחת, שבור כאן.

כמו כן שני חלקי המצה מיצגים שני מצבי אכילה: המצה שנאכל בסעודה מייצגת את אכילת ההכרח-
האמצעי.
והמצה הצפונה שאותה נאכל בסוף לשם מצוה בלבד מייצגת את המטרה אכילת עונג (שהיא יכולה לבוא
רק לאחר שהשבענו את רעבוננו באכילת ההכרח),
השיעבוד גורם לנתק בין האמצעים והמטרה, ואנו בלילה הזה נחבר בחזרה את החלקים ונצא לחירות,
בלילה הזה אנו מבינים שהדרך והמטרה שניהם קדושים שניהם מצה אחת שנתחלקה לשניים.


מגיד- סיפור יציאת מצריים
לפני שאנו מספרים ביציאת מצריים צריך להבין את התפאורה שחז"ל סידרו לנו לצורך כך- ישיבה על
כרים וכסתות, על גבי מזרונים. אנו שוכבים על יד שמאל ומרימים את היין היד ימין. יש שמאל היא יד
הגבורה- מייצגת את הדין. בליל הסדר אנו מטים את יד שמאל למטה ומרימים רק את היד של החסד. אנו
יושבים יחד עם כל המשפחה על גבי כרים וכסתות ושותים יין... מה יותר טוב מזה? בבתים רבים כל
ההגדה נעשית על גבי מזרנים וכרים ורק בארוחה עוברים לשולחן- כך שבמשך הסדר עצמו השולחן,
שהוא מייצר מחיצות, לא נוכח.

עכשיו אנו מספרים ביציאת מצרים, קוראים את דברי רבותינו ביחס ליציאת מצרים ומבינים איך כל
ההכנות של עבדות במצרים ועבודה זרה שעבדו אבותינו הם שהביאו אותנו אל הדרגה הגבוהה של עם ה',
אנו מתרגמים זאת לחיינו על הדברים שאנו עוברים בחיים ומתבוננים כיצד האירועים השונים שקרו לנו
מובילים אותנו לתכלית גדולה.
המצוה בלילה היא לספר ביציאת מצרים, סיפור ענינו לא לימוד רגיל אלא לראות מה דברי חז"ל באגדה
אומרים לך, מה הם מעוררים בך, וע"כ בלילה הזה חז"ל מנחים אותנו לשאול שאלות , כאשר מישהו
שואל שאלות הוא מתעורר לדבר ממקומו, והתשובה ענינה לחבר אותו במיוחד לפי האישיות של
לדברים, ולקבל תובנות לחיים שלו.

כדי להבין איך אני אמור לצאת מהשיעבוד שלי, חשוב מאד בעת קריאת המגיד לראות בכל מקום
את ההקשרים לחיים שלנו ולשמוע את כל הנוכחים שיושבים איתך בשולחן הסדר בהשגחה פרטית.
אותן נשמות, אם תשכיל להקשיב להן, יאמרו בליל הסדר בדיוק את מה שאתה צריך לשמוע על
מנת לצאת מהשיעבוד שלך- בליל הסדר מי שמדבר זה לא האנשים, מי שמדבר זה הנשמות!
כמו כן חשוב מאד לתת ליושבים בסדר להסביר את הדברים מיתוך הראיה שלהם , בלילה הזה הנשמות
של כולם מאירות (גם כאלה שבמהלך השנה לא שמרו מצוות כראוי), כפי שהיה באותו לילה במצרים
שניגאלנו וההשגחה האירה לנו על אף שהיינו שקועים במ"ט שערי טומאה.
וע"כ חשוב מאד להקשיב לכל אחד מהיושבים כולל הילדים –שימו לב כל סיפור כל דיבור של
יושבי הסדר יגלה לכם דברים על ההתמודדות שלכם, תעודדו אנשים לספר סיפורים ממהלך חייהם
הקשורים לנאמר בהגדה , תקבלו מהם תובנות גדולות.

מיתוך כל זאת הצעתי (של הרב כמובן) היא לבוא לליל הסדר בלי פירושים רק פירוש פשטני שיסביר את
המילים של ההגדה, ולתת לך ולכל הסובבים להעלות הסברים. הדברים שיעלו בלילה מתוך הנשמות
המאירות יהיו גדולים.
אפשר לאחר ליל הסדר הרשמי לקחת את הקטעים בהגדה שדיברו עליכם הכי הרבה השנה ואותם ללמוד עם ביאורים של רבותינו ולהשלים בכך את התובנות שלנו.

את התובנות שרכשנו במגיד אנו מפנימים עתה ע"י מצוות האכילה, בה האוכל והכוונות שהוא מייצג מחדירה את התובנות לחיינו. המצה נשראת לחם עוני, אומר המדרש משום שעונים עליו דברים הרבה. המצה ספגה במשך כל הזמן הזה את כל התובנות שנדרשו לנפש שלך ונאמרו על השולחן.
בעת שהאוכל נספג בתוכנו והופך חלק מאיתנו נספגים בנו גם התובנות הגדולות.
וכן אפשר לומר שאנו ניגשים עכשיו ליישם במציאות את הרעיונות שעליהם דיברנו עד כה.


רחצה- נטילת ידיים עם ברכה לפני הסעודה
אנו עולים עתה בדרגה לראות את מה שלמדנו באוכל וע"כ אנו זקוקים לנטילה נוספת ,כל עליה בדרגה
מצריכה תהליך של הטהרות (תשובה על תשובה).
לאחר פעולת המגיד בה למדנו על מכשולי השיעבוד ועל הדרכים ליציאה לחירות ואנו מלאי בטחון שבלילה הזה אנו מסוגלים לצאת אנו ניגשים להפנים את תובנות החרות בתוכנו.
כדי לגשת לאכילה יש צורך לטהר את הידיים:
האכילה כאן היא אכילה של הכרח (אנו רעבים) בלילה הזה אנו רוצים לקשור גם אותה אל הקודש וע"כ
נוטלים את הידיים לסמן שאנו מקדשים גם את האמצעים (את הדרך שמובילה למטרה את אכילת ההכרח המובילה לאכילת הקודש).
כאן אין צורך בפקודה- ורחץ, כאן זוהי רק תזכורת –רחצה כאן אנו בשלב כזה שששים מעצמנו ליטול
להגיע לטהרה. אנו רוצים לעלות מדרגה והפנים בתוכנו את התובנות ולכן אנו נוטלים את ידינו בברכה.


מוציא – ברכת המוציא לחם מן הארץ
בברכת המוציא יש לכוון גם על יציאת מצרים ועל גאולתינו:
כשם שהלחם יצא מן האדמה ואין להשוות בין מצב הלחם ומצבו כזרע באדמה כך אין להשוות בין מצבם של ישראל במצרים למצבם בגאולה, יצאנו ממצב של זרע שנרקב באדמה והפכנו ללחם – אותיות חלום (מי שחופשי הוא גם בעל חלומות גדולים)
הלחם יוצא באופן שונה ומיוחד ואף אנו בלילה הזה יוצאים מהשיעובדים למצב חדש ומיוחד-
התובנה ביחודיות היהודית.
יש כאן דרגת הבנה של מה זה לחם. איך גרגר קטן שהרקיב וגדל וקצרו אותו וכתשו אותו וכל מה שהוא עבר ובורר רק כדי חהגיע ולהיות על שולחננו כלחם- הפסגה של הגרעין חיטה הקטן הזה היא להיות לחם. כך גם היהודי, הוא מתברר ונמחץ ושוב נכתש מתברר עד שהוא מגיע לתיקונו. כשמברכים המוציא לחם מן הארץ עלינו לדעת שאני הוא זה הלחם הזה.

מצה-ברכת על אכילת מצה,
המצב המיוחד אליו הגענו בגאולה מומחש היטב במצה:
אנו עכשיו ללא ההתנפחות של גאוה וישות ,אלא מלאי ענוה וביטול לה'
המצה אין לה טעם וריח או צביון כל שהוא – היא מראה על שיחרור מכל שיעבוד, פתוחה לקבל רק את
הקב"ה, החפזון שבמצה מראה על שייכותה אל הרוח העליונה , אל הבורא.
זהו המצב אותו חווינו ביציאת מצרים ,וזהו הרעיון שאותו אנו רוצים להטמיע בתוכינו באכילה זו.
אנו אוכלים את המצה ותוך כדי אכילתה אנו מתרכזים במחשבה שאנו רוצים לב ומוח של מצה
משוחררים מכל השפעה מכוונים רק לבורא עולם. (אפשר לאכול תוך עצימת עיניים ומחשבה כנ"ל)
אני מצה! לחם ומים ללא גורמים שיתפיחו או יחמיצו אותו. אני חוזר לשורש שלי.
ברגע זה אני הופך להית מצה- בטל לה', משוחרר, לא משועבד!
חז"ל רצו שתאכל ברצף בלי לדבר עם אחרים בזמן הזה, רק התרכזות כנה במה שלפניך- מחשבה על כך
שאתה חלק מה' ית'.

מרור- כזית מרור- חסה טבולה במי מלח או חומץ
אכילת כזית מרור, כיום (שאין קרבן פסח ) היא מדרבנן.
על אף היציאה לחירות נשארים סיגים שאותם לא תיקנו השנה, והם יפריעו לנו לאחר הפסח, איתם
ההתמודדות תהיה בגבורה, בעבודה שנובעת מיתוך יראה וכניעה של עבד.
את הגבורה הזו אנו קונים ומחזקים במרור – בו אנו חשים את עובדת היותנו עבדי ה'- ועבד לעיתים כפוי! באכילה אנו עושים עבדות זו לעבדות נעימה, נקבל באהבה את מרירות החיים מיתוך הידיעה שיש לפנינו מטרה עליונה שאליה אנו צועדים. המרור כשלועסים הרבה הוא הופך למתקתק בפה ואנו נתכוון "ה', אנא עשה ממר מתוק. תן לי כח לעבוד אותך גם כשמר לי".

כורך- אכילת מצה ומרור יחדיו.
מרור- עבודת ה' בכפיה. מצה- עבודה ה' באהבה לאחר השחרור. אנו כורכים אותם יחדיו.
נחמה לנו- גם המצבים בהם אנו נעשה את המצוות מיתוך כפיה ותחושת מרירות, הם בעצם מכניסים
אותנו לחופש האמיתי שהרי עבד ה' הוא לבדו באמת חופשי, אחרי עבודה מרירה בא סיפוק,
וכן בהתבוננות לאחור אנו רואים כיצד הרגעים בהם התמודדנו ועבדנו עם מרירות (קטעי הנסיונות
בחיים) הם שהביאו אותנו להשגים של עבודה מאהבה.
וע"כ אוכלים את המצה והמרור כרוכים יחד , המצה – סמל הגאולה העבודה מתוך הזדהות ושמחה
והמרור עבודה מתוך כפיה. "ה' עשה שאזכור אותך גם ברגעים הטובים וגם במרים. עשה שאבין שבלי
הרגעים המרים לא יוכלו לעולם להגיע הרגעים הטובים!".

שולחן עורך- הסעודה
אנו ניגשים עתה לאכול תוך ידיעה שהאכילה הזו ענינה להשביע אותנו להביא אותנו לבסוף לאכילת
הקודש האפיקומן (הנאכל על השובע) ועל כן יש לה משמעות חשובה רוחנית, מיתוך כך נסתכל לא רק
על הענין הגשמי טעם האוכל וכד' אלא גם היופי של השולחן (חוש היופי עדין יותר מחוש הטעם),
ניגש לאכול קצת שונה מיתר השנה – מתוך מחשבה שיש אור אלוקי באוכל שזמין לנו עתה ,שהמפגש
איתו ירומם אותו ואותנו ויביא אותנו לאכילה הגדולה בסוף, (להשתדל להרגיש את הטעם באוכל ולאכול כדי צרכו). באוכל ישנו אור גדול שהרב קוק מסביר שיש באוכל כוחות של שירה וחכמה עד כדי רוח הקודש.



צפון-מוציאים את האפיקומן – חלק המצה אותו שברנו ביחץ ואוכלים אותו
החלק הזה ששברנו בתחילת הדרך והיה כל העת מוצפן יוצא עכשיו ואנו נהנים ממנו והוא רומז על
הסוף האחרון, על תקוות העולם הבא, על השארות הנפש.
ועוד רמז יש כאן: כאן יש שלמות של כל החלקים שלנו גם כאלה שהיו צפונים בעולם הקטן שלנו
(הילדים הקטנים הם שמביאים האפיקומן לקיים בו מצווה) גם הם יוצאים לפועל גם הם מתקדשים,
מקיימים בהם מצוות אכילת צפון.
כאן באכילה הזו שהיא לשם מצווה בלבד אנו טועמים את עצם קדושת החיים, אנו ניפגש עם עומק הרגש האלוקי שלנו שהוא מעל השכל, ששום דיבור ולשון לא יוכל להביע אותו.
קח את הצפון, כוון שאתה אוכל לשם מצווה, אני הרי לא רעב. בצפון עישנו את כל האור הגדול שצברת.
אל תחשוב על כלום ותעצום את העיניים. בזמן הזה תרגיש דברים אדירים בנפש שאי אפשר לתאראותם
במילים. החיבור הכי עמוק לריבונו של עולם זה עם הצפון- האפיקומן.

ברך –
ברכת המזון הבאה על כל האכילות שאכלנו בלילה הזה,הבאה על השובע, קושרת את כל האכילות אל
הבורא, היא מזכירה לנו את היעוד והתכלית – אנו מזכירים בה את עם ישראל והגאולה ובנין ירושלים
שעליהם אנו שואפים. יש כאן סיכום של התהליך סביב המטרה העליונה.
חיבור האמצעי עם המטרה – ועי"כ הכל הופך להיות קודש. בברך גם אם טעינו בנקודה לאורך הסדר,
הברכה מתקנת אותה רטרואקטיבית.

הלל –
אמירת החלק השני של ההלל (החלק הראשון אמרנו לפני האכילה –בסוף המגיד)
באמירת ההלל אנו מקבעים בתוכנו את הארת הלילה הזה שתמשיך להשפיע עלינו כל השנה.
אם נדע להודות לה' – הוא ישאיר עמנו את האור. באמירת ההלל אנחנו שמחים שה' הוציא אותנו מעבדות לחירות אמיתית. אנחנו מברכים הלל בשמחה גדולה וה' משאיר את אורו עלינו. אם לא נברך בשמחה- גם האור של ה' יילך... (חשוב לצרף למילות ההלל את התודה האישית שלנו ג"כ)

נרצה –
א. הקב"ה מרוצה ממעשיך אתה נרצה לפניו, אל תפקפק אולי לא כוונתי מספיק וכד', אתה עשית את הסדר כהלכתו השקעת את מלא כוחותיך הקב"ה יעשה את ההשלמה, (כו"א צריך לפעול לפי כוחו ולהאמין שזה רצוי לפני ה' והוא ימשיך את פעולת השלמתו).
כמו כן יש לזכור לבסוף –תמיד להמשיך לרצות להתקדם, לא לעצור –לא כשאנו נמצאים בפסגה ,
ולא להתייאש כשאנו בירידה להמשיך תמיד לרצות את הקודש.

ב. לשון נפעל אנו חשים עכשיו שייכים אל הקודש נפעלים ממנו-
"מבלי צורך להיות פועל מתחזק ומתעודד כי אם נפעל הוא כבר בטבע נפשו העדינה להיות כל חושיו
וכחותיו הולכים לחפץ היותר נשגב מעצמם" (ע"פ עולת ראיה)
זהו היעד הסופי שעבודת ה' תיהיה אצלינו בטבע, ובנתיים בתחומים מסוימים ב"ה השגנו בלילה הזה
מדרגה זו.