קטע על פרשת קטורת מעולת הראי"ה של הרב קוק.
ויאמר ד' אל משה, קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה,
בד בבד יהיה. למעלת ענין הקטרת וקדושתה הפנימית, נאמר בה רק ויאמר ד'
אל משה, ולא נאמר וידבר ד' אל משה לאמר, מפני שהסגולה של הקטרת, שהיא
פנימית, "דבר שבחשאי" )זבחים פ"ח(, לא נתנה להגלות בפנימיותה, ונשאר כל כח
המאמר הזה אצל משה, ומתוך כך נאמר כאן לשון אמירה, שמשמעו הוא יותר
מופשט מל' דבור, שהוא כבר לשון הנהגה ולשון קשה. וסגולת הקטרת היא
הקשר של הקדושה העליונה האלהית הכללית, שמצדה אי אפשר לפרט שמות
נפרדים כ"א סמים בכללות, מצד עוצם כח הקדושה הפנימית הרוחנית, בתכונתה
העומדת למעלה מכל חלוקים. ואפילו הפרטים שמתגלים בה עומדים בתכונה של
כללות ושל התאחדות גמורה. נטף ושחלת וחלבנה. תכלית ההתגלות של הקדש
הנעלם הזה, אור הנשמה שהקטרת מרמזת עליו, היא מודיעה שאין שום דבר רע
ומכוער במציאות מצד הארת הכלל, וכל מה שנראה מכוער ורע ישוב להתהפך
לטוב גמור ולקדש עליון. ע"כ צריכים שני הסמים, שאחר כך הם מתגלים
בשמותיהם הפרטיים, להיות מיוחדים לפעולה הכללית של השללת מציאות הרע.
וכאשר אנחנו רואים, שיש במציאות איזה ענין של רשע ושל כעור מצד גילויו
החצון, יודעים אנחנו, שיש ביסודות הקדושה שתי מציאיות, מציאות אחת
שמסירה את הרע, מתוך מה שהוא נראה דומה לדבר רע, והשנית היא מה שמעלה
את הענין הרע ומהפכו לטובה גמורה. ועל כן נסמכו נטף ושחלת לחלבונה, החלבונה
שריחה רע, שנכנסה בסמני הקטרת, להודיע שאין רע מוחלט בעולם. והחלבנה
בהתחברה לנטף ושחלת, ודאי הנטף, שהוא הראשון בסגולתו, יש בו תכונה כזאת
של סלוק הרע והכעור מהדבר הרע, ומסיר בכח זה את הריח הרע של החלבנה,
אבל לא די בסלוק של הריח הרע עד כדי להיות נמנה בסמני הקטרת, אלא שיש
עוד כח המהפך את כל הרע לטובה, וזאת היא בודאי סגולת השחלת. נטף ושחלת
וחלבנה. ואחרי ששלשת הכחות הללו, הנובעים מתוך הריח הטוב הכללי, של
הנשמה הכללית העליונה, מגלים את כחם בפרטיות, הם מתאחדים למושג אחד,
כאילו לא היו כלל מתחלקים לפרטים. על כן חוזר עוד הפעם השם הכללי
סמים. ומתוך שהכל צריך להגיע עד התחום המעשי, שהוא משונה בזה מהצד
האצילי המופשט, שהצד האצילי עומד הוא לעולם בטהרתו וזכוכו, ואין צורך
להתנות בו ענין הזכות, מה שא"כ במה שמתקרב לגבולים, למעשים וחמריות,
שיש שם דברים שאינם זכים, צריכים לפרט שבקדושת הקטרת יכנס רק מה
שהוא זך. וזהו הרמז של לבונה זכה. והמשקל הוא שוה באלו שלשת הכחות
וכללותם בההופעה המעשית, הכח השולל את הרע והכח המהפך אותו לטובה
ולהתעלות, ועצם הכח שהרע מתגלה בו, כדי שיצאו אלה המפעלים לפעל הטוב
הגמור, הם כולם שוים בערכם, ומשקלם צריך להיות שוה, בד בבד יהיה.
ועשית אותה קטרת רקח מעשה רוקח. המגמה העליונה של הקטרת היא
להופיע בעולם, באדם, באומה, באנושיות, בחיים, ובהויה בכלל, את האור העליון
של הרוחניות הקדושה האצילית, אשר לא יגורה רע, וכל מה שמתפשט ונראה
כמו דבר רע וכעור, בחיים ובפעל, איננו כ"א לבוש חצוני של הדבר הטוב. כי
אי אפשר להיות כלל שום הויה עצמית כ"א טהור וקדוש, טוב בתכלית הזהר,
כי הלא הכל ממקור העליון, ממקור הטוב והמיטיב ב"ה, יצאו ויוצאים. אבל
מאחר שלבושים רעים ישנם, צריכה העבודה הקדושה הזאת, מלאה חכמת אלהים,
אומנות קדושה. ועשית אותה קטרת רקח, לא במקרה, ולא בדמיון, ולא בשכל
אנושי מוגבל, אפשר לבא עד הגבול הקדוש הזה של החזרת כל הרע לטובה
גמורה כ"א באמונה גדולה ובאומנות קדושה רבה באים לעבוד את העבודה
הקדושה הנוראה והטהורה הזאת, שאינה נעשית כ"א ע"פ יחידי הבחירים שבגדולי
הדורות וקדושיהם. קטרת רקח, מעשה רוקח, אנשים אשר כח בהם לעמוד
בהיכל מלכו של עולם, ויודעים את עומק מלאכת שמים זאת, למהפכא מרירו
ויאמר ד' אל משה, קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה,
בד בבד יהיה. למעלת ענין הקטרת וקדושתה הפנימית, נאמר בה רק ויאמר ד'
אל משה, ולא נאמר וידבר ד' אל משה לאמר, מפני שהסגולה של הקטרת, שהיא
פנימית, "דבר שבחשאי" )זבחים פ"ח(, לא נתנה להגלות בפנימיותה, ונשאר כל כח
המאמר הזה אצל משה, ומתוך כך נאמר כאן לשון אמירה, שמשמעו הוא יותר
מופשט מל' דבור, שהוא כבר לשון הנהגה ולשון קשה. וסגולת הקטרת היא
הקשר של הקדושה העליונה האלהית הכללית, שמצדה אי אפשר לפרט שמות
נפרדים כ"א סמים בכללות, מצד עוצם כח הקדושה הפנימית הרוחנית, בתכונתה
העומדת למעלה מכל חלוקים. ואפילו הפרטים שמתגלים בה עומדים בתכונה של
כללות ושל התאחדות גמורה. נטף ושחלת וחלבנה. תכלית ההתגלות של הקדש
הנעלם הזה, אור הנשמה שהקטרת מרמזת עליו, היא מודיעה שאין שום דבר רע
ומכוער במציאות מצד הארת הכלל, וכל מה שנראה מכוער ורע ישוב להתהפך
לטוב גמור ולקדש עליון. ע"כ צריכים שני הסמים, שאחר כך הם מתגלים
בשמותיהם הפרטיים, להיות מיוחדים לפעולה הכללית של השללת מציאות הרע.
וכאשר אנחנו רואים, שיש במציאות איזה ענין של רשע ושל כעור מצד גילויו
החצון, יודעים אנחנו, שיש ביסודות הקדושה שתי מציאיות, מציאות אחת
שמסירה את הרע, מתוך מה שהוא נראה דומה לדבר רע, והשנית היא מה שמעלה
את הענין הרע ומהפכו לטובה גמורה. ועל כן נסמכו נטף ושחלת לחלבונה, החלבונה
שריחה רע, שנכנסה בסמני הקטרת, להודיע שאין רע מוחלט בעולם. והחלבנה
בהתחברה לנטף ושחלת, ודאי הנטף, שהוא הראשון בסגולתו, יש בו תכונה כזאת
של סלוק הרע והכעור מהדבר הרע, ומסיר בכח זה את הריח הרע של החלבנה,
אבל לא די בסלוק של הריח הרע עד כדי להיות נמנה בסמני הקטרת, אלא שיש
עוד כח המהפך את כל הרע לטובה, וזאת היא בודאי סגולת השחלת. נטף ושחלת
וחלבנה. ואחרי ששלשת הכחות הללו, הנובעים מתוך הריח הטוב הכללי, של
הנשמה הכללית העליונה, מגלים את כחם בפרטיות, הם מתאחדים למושג אחד,
כאילו לא היו כלל מתחלקים לפרטים. על כן חוזר עוד הפעם השם הכללי
סמים. ומתוך שהכל צריך להגיע עד התחום המעשי, שהוא משונה בזה מהצד
האצילי המופשט, שהצד האצילי עומד הוא לעולם בטהרתו וזכוכו, ואין צורך
להתנות בו ענין הזכות, מה שא"כ במה שמתקרב לגבולים, למעשים וחמריות,
שיש שם דברים שאינם זכים, צריכים לפרט שבקדושת הקטרת יכנס רק מה
שהוא זך. וזהו הרמז של לבונה זכה. והמשקל הוא שוה באלו שלשת הכחות
וכללותם בההופעה המעשית, הכח השולל את הרע והכח המהפך אותו לטובה
ולהתעלות, ועצם הכח שהרע מתגלה בו, כדי שיצאו אלה המפעלים לפעל הטוב
הגמור, הם כולם שוים בערכם, ומשקלם צריך להיות שוה, בד בבד יהיה.
ועשית אותה קטרת רקח מעשה רוקח. המגמה העליונה של הקטרת היא
להופיע בעולם, באדם, באומה, באנושיות, בחיים, ובהויה בכלל, את האור העליון
של הרוחניות הקדושה האצילית, אשר לא יגורה רע, וכל מה שמתפשט ונראה
כמו דבר רע וכעור, בחיים ובפעל, איננו כ"א לבוש חצוני של הדבר הטוב. כי
אי אפשר להיות כלל שום הויה עצמית כ"א טהור וקדוש, טוב בתכלית הזהר,
כי הלא הכל ממקור העליון, ממקור הטוב והמיטיב ב"ה, יצאו ויוצאים. אבל
מאחר שלבושים רעים ישנם, צריכה העבודה הקדושה הזאת, מלאה חכמת אלהים,
אומנות קדושה. ועשית אותה קטרת רקח, לא במקרה, ולא בדמיון, ולא בשכל
אנושי מוגבל, אפשר לבא עד הגבול הקדוש הזה של החזרת כל הרע לטובה
גמורה כ"א באמונה גדולה ובאומנות קדושה רבה באים לעבוד את העבודה
הקדושה הנוראה והטהורה הזאת, שאינה נעשית כ"א ע"פ יחידי הבחירים שבגדולי
הדורות וקדושיהם. קטרת רקח, מעשה רוקח, אנשים אשר כח בהם לעמוד
בהיכל מלכו של עולם, ויודעים את עומק מלאכת שמים זאת, למהפכא מרירו
למתיקו וחשוכא לנהורא. .
למהפכא מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא...
השבמחקבמקום אחר אומר הרב קוק שההכרח הוא רע והרצון החופשי הוא טוב.. עכשיו, בלי הדמיונות שבדבר.
איך מתגלה הרצון המקורי? שהוא הטוב המוחלט? מתוך הלבושים הרעים, המוכרחים, ש'כופים' עצמם על הרצון הטוב והאמיתי כביכול?
" וכל מה שמתפשט ונראה כמו דבר רע וכעור, בחיים ובפעל, איננו כ"א לבוש חצוני של הדבר הטוב. "
גם המוכרח עלינו, גם הרוע, מחביא אחריו טוב גנוז ומופלא.. כל מה שנשאר הוא להתפלל ולצעוק ולקוות ולהאמין שנזכה להבקיע את מעטה החושך לחלוטין. ולראת בכל דבר, הפעוט שבפעוטים, הרע שברעים.. להעז להביט, ולחפש את האור הגנוז. זו עבודת קודש אמיתית, ללא פשרות מלאה בעוז ודבקות.
ואי ואי.. נדבקתי מהרב קוק...