חברים אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שאני נאבק אתה בשנה האחרונה.
אולי מי מכם מתמודד עם בעיה דומה,ואולי יש למישהו עצה.
ולבעיה-
לפעמים נראה שבמרוצת הדורות (או אולי לא במרוצת הדורות...) הדת שלנו נהייתה אנטרומורפית (ייחוס-יתר של תכונות,חשבונות,והתנהגות אנושית לדבר הזה הנקרא "אלוהים")
אמנם, הנביא מדגיש כי "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" ו"לא אדם הוא" ועוד דוגמאות, שלא לדבר על הרמב"ם המפרט יותר שכל הדימויים הנפוצים "יד ה'", "ויאמר ה'" ועוד, הם רק כדי לשבר את האוזן (והדעת)
מכל מקום, נראה לי שאנו ממשיכים לייחס לקב"ה חשבונות אנושיים בדרכי ההנהגה- בין בתפילה,ובין בתקוות ובציפיות שלנו "ממנו"- כאילו אנו משלמים "מס שפתיים" ומצהירים שה' אינו גוף ובסופו של יום מתנהגים כאילו כן (אפילו גוף "רוחני" ו"מופשט").
אמנם, שפינוזה הרחיק לכת (האמנם?) בייסוד\הגדרת הפנתאיזם ("אלוהים"=הטבע -מרכאות שלי בכוונה)
נראה כאילו האפשרות הראשונה יוצרת אלוהים אנושי מדי ("לברוא את האלוהים בצלמנו"), בעוד האפשרות השניה מוציאה אותו לחופשה ללא תשלום וממנה במקומו ממלא מקום, בדמות מעין mother nature לא מחייבת.
אני מחפש תיאולוגיה חלופית!
בתודה מראש
אותו לא ניתן להגדיר במילים, אך חובה להידבק במידותיו, מה שאומר שחלק מהנהגתו כוללת השפעת מידותיו על בני האדם.
השבמחקחוץ מזה נראה לי שניתן ללמוד בכל זאת משהו משמותיו, למשל שהבורא נקרא אמת, ואהבה.
מן הסתם צריך לדבר על האלוהות, על האחדות, אך מן הסתם כל מילה וכל תאור יהיו בעייתים.
השבמחקאך אם לא נתאר ולא נקראהו בשם, נהיה מדוייקים יותר, אך חסרי כל גישה אליו, לא נוכל לפתח את החיסרון ואת ההשתוקקות לדבר הזה, לאלוהות, כי אף אחד לא ידבר עליה ולא יספר עליה..
"התורה דיברה בלשון בני-אדם" מה שאומר שחייבים להוריד את צורת התאור למה שאנו מסוגלים לתפוס, דברים אנושיים. "רצה, כעס, אמר, נקם, אוהב..."
לא זוכר איפה, (אולי בפרוש או הקדמה לעץ חיים)
כתוב - "עלה ברצונו הפשוט" (שפת האר"י) ואז בעל הסולם מתחיל לשאול, "אנחנו יודעים מה זה עלה? מה זה רצונו? מה זה פשוט?" ועוד שפת הקבלה היא אחת השפות, אם לא השפה שהכי לא מאנישה את הבורא אל מתארת את האלוהות בשפה 'מדעית' כביכול...
בקיצור, יש בעיה.
אבל גם לפי מה שאני מבין אין שום עניין להבין את האלוהות בשכל, ובטח שלא בשכל הארצי, אלה כל העניין הוא ההשתוקקות והרצון שחי בפנים להגיע ולגעת ולדעת את האלוהות באמת. עד כמה שניתן לכל אחד ואחד.
ולכן העניין הוא לקרוא ולהשתוקק, לרצות להרגיש ולהבין בלב, ולדעת בידיעה את האלוהות, ולא משנה אם קוראים תנ"ך, תהילים, ספרי קבלה או מוסר.. אלה ההשתוקקות היא החשובה, בכל ספר שקוראים שמדבר על האלוהות.
הבעיה היא שאתה חושב שאתה מבין, לכאן או לכאן. בין אם אתה אומר "הבורא כועס כי פשעתי והוא לא אוהב פושעים אז הוא החליט להעניש אותי כי וכו'..."
או שאתה אומר "הבורא הוא חוק עליון אחד, שיורד בעולמות ומאיר לנאצלים ונקרא כתר וחכמה ו..." ואומר זאת בלי ההשתוקקות לדעת זאת בפנים ולחיות את הדברים האלה, לראות אותם חיים ונעים בפנים.
ויש סיפורי מעשיות, שהם בכלל מעוררים אותך בלי לדבר על הבורא באופן ישיר, אלה מניעים בפנים ומדגדגים את הרצון האמיתי...
נו, שנזכה בכל לימוד להשתוקקות ולחיסרון הנכון, שהוא יוריד לנו את האור הממשי שנקרא 'תורת חיים', או איך שהוא לא נקרא...
תכלית האדם לדעת את יוצרו.
השבמחקאחת הטעויות הקשות ביותר של הדורות האחרונים היא הדימיון כי האלוקות נמצאת מחוצה לאדם. כי יש "אותי" ויש "אותו". וזה לא משנה אם התפיסה היא מזוככת יחסית, הגורסת כי כל מה שסביבי הוא ביטוי האלוקות (מה שנכון כשלעצמו, ובלבד שזה לא נעשה ולו במעט, מתוך הפרדה בין עצמי למה שמחוצה לי על כל ארבע דרגותיו: דומם, צומח, חי ומדבר).
גישה פחות מפותחת מתייחסת לאלוהים כ"יושב שמיים" (מה ששוב נכון כשלעצמו ובלבד שמבינים ששמיים זה לא שכבה באוטמוספרה).
מכאן קצרה הדרך להאנשת האלוקים. כולנו חטאנו אם לא חוטאים בזה עד היום. מי במודע ומי לא במודע. מי בתמונה ומי בהשלחת התפיסות הגשמיות שלנו הנובעות מהרצון לקבל של כל אחד, על האלוקים.
אינני בקיא יותר מדיי בשפינוזה, אבל אני יודע שכאשר בעל הסולם מדבר על "הטסע" כאלוקים, הוא מדבר על "חוק נתן ולא יעבור". שזה טבע, הטבוע בבריאה. "אני הוויה לא שיניתי".
כל עבודתנו היא ב"הסתובבות סביב הנקודה המרכזית" כלשון הראי"ה. אותה הנקודה המרכזית היא העצמיות האמיתית שלנו, "היחידה" שהיא ה"אני" של כל אחד מצד אחד ובו בזמן יחידות הכל ממש. אולם שוב, לא האני האגואיסטי, כי אם "אני ה'".
מתוך הנקודה הזו אנו עתידים לחוות את השכינה - כלל נשמות ישראל - אחדות מוחלטת של כל היחידות בגוף רוחני אחד. והחוויה הזו לפי מיטב הבנתי עד כה היא הכי קרוב שנוכל להגיע לחווית האלוקות. כי כמו שאמר אסף, (ובעל הסולם) אין לנו כלל עסק במהותו עצמה. לפחות עד האלף השמיני :)
לכן אמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - כלל גדול בתורה". כי זו המצווה הכוללת את כל התורה כולה (כלל מלשות כללות) היא הדרך היותר בטוחה לבל ליפול לדימיונות אלו ואחרים בדרך לחווית אחדות הנשמות - חווית האלוקים.
שלום לכולם, כותב פעם ראשונה,
השבמחקקראתי את רוב החומר בבלוג, ורק שתדעו שאתם ממש מדהימים , ככה סתם שיהיה לכם בראש.
אני אגיב לנושא אבל בסוף..
המייל שלי: liormbh@yahoo.com
הפלאפון: 0548117620
אני כנראה לא אגיע בחמישי הזה וכנראה שגם לא בתקופה הקרובה, אטייל הרבה,
אבל היה לי חשוב להתחבר אליכם לפני כל זה...
ואהיה בקשר דרך הבלוג.
אשמח לדעת מה תוכניות קבוצת מקדם
ומה תוכניות השיתוף פעולה עם לייטמן.
אני מצרף קישור לערוץ מאיר להרצאות של הרב דוד אביחיל הוא עוסק בתחומים האלו במוסר בסביבה ובתורת ההכרה אל מול וכחלק מהמערכות האלו, המערכת הזו.האור..
http://www.machonmeir.org.il/Hebrew/main_id.asp?id=11145
לפי מיטב הבנתי השאלה היא בנוגע למחשבה להכרה,
הסיפור של ארבע נכנסו לפרדס מבחין בין כל ארבעת הדרכים בתוך רבדי הופעת האלוהות השונים ולית אתר פנוי מיני.
אפשר לדרוש את הסיפור מכל מיני זוויות שפינוזה יכול להיות כופר בעיקר ומקצץ בנטיעות גם יחד.
אבל נזרום עם המהלך..
אחד השתגע- הפך לאחר, ותכלס הלך בראש של הדוניזם, ארעיות, סוג של ניטשה. זה אלישע בן אבויה לפי זיכרוני ותלמידו היחיד שיכל ללמוד ממנו בלי להיפגע אלא רק לחבר את חוכמתו לחוכמת רבי עקיבא היה רבי מאיר. שייש לי אהבה רבה אליו.הרב קוק אמר שחייבים לכתוב חיבור מקיף ולחבר את תורת ניטשה אל היהדות הוא מצא בו נפש סוערת המביעה אמת קיומית כנה אך כל החוכמה בפרד"ס הוא האיזון המושלם במרכבת הנשמה שלך. עת לכל חפץ ומקום לכל דבר. כמו פאזל, כמו מרכבה ולא סתטית דוממת אלא כזו שחיה.דמיינו את זה.
רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. הוא הביא עימו את האמת לעולמות העליונים הוא הביא את מקומו האנושי בצורתו המתוקנת ולכן נכנס לתוך המורכבות לתוך הפאזל ולא הזיז חלקים אחרים וכך חלקים אחרים לא הזיזו אותו.
אחד קיצץ בנטיעות, זה מורכב, מצגד אחד האדם הוא עץ הפוך שורשינו בשמיים דרך הראש והפרות המלכות היא ברגליים בארץ. ומצד שני זה גם ביטוי שנאמר לאנשי אדמה וכל הקבלה היא תורת פנימיות הטבע והאדם כחלקו המתעלה.
אז ההכרעה היא שגם וגם אבל בסינתזה ולא בדואליות.
כמו במגן דוד צד אחד עולה צד שני יורד זו המערכת, העץ של בני ברוך משקף את זה יפה.
אז לקצץ בנטיעות יהיה לקצץ משני הצדדים. לקצץ את ההבנה שהחומר עצמו שהטבע הוא חלק מהאלוהות וכן עונה לשם אלוהים אך לא לשמות אחרים. וגם קיצוץ מקביל בהבנת השמות האלוהיים הגבוהים ביותר ואפילו יותר מכך אי הבנה שכל הדברים כולם הם בבחינת תוך החלל הפנויושמעבר לחלל זה יש אין המזרים שפע כל רגע ואנו רואים את השפע נכנס רק ברגע שזה נוגע במרחב החלל הפנוי ומתחיל לתפוס צורה זמן וכו, התיאור הוא של קו של אור, אור של בריאת העולם השמור לצדיקים., התאיינות אדירה ומלאות אבסולוטית, תודעה רציפה מילה,ושתיקה.
אז בעצם פנתאיזם מפטר את האור הזה שפועם כל הזמןלתוך הכל וגם לתוך שמות האלוהות השוניםוגם לתוכי עכשיו,ולא את אלוהים ממש. ונשאר אם העולם כקדמון.
היהדות היא פאנאנתאיסטית.או בשפת הקודש אחדות.
כל שאר הדברים כלולים במילה הזו כבגוף חי.
כופר בעיקר?
העיקר זה החיים עצמם זה המבנה עצמו זו הזרימה המשתלמת של הטבע כולו אל יעודו. כמדומני הוא מת.
המעניין הוא שבזמן שרבי מאיר למד מהאחר ,המשוגע, שתורת הצלוב לפחות בשורשיה היוונים יוחסה כזהה זו לזו, הפרדה מוחלטת בין כל הגורמים של מעשי מרכבה התמקצעות סופר מומחית , פיזור וכו...
אישתו ברוריה כיסחה את אלישע , האישה החכמה הזו הכלי העגול פשוט ראתה שבדבריו אין פוריות אין חיים..
באהבה רבה
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקאיזה כיף לקרוא את דבריך ולהרגיש את נוכחותך.
השבמחקכרגע אין שום תוכנית לשיתוף פעולה עם הרב לייטמן (בטח לא ברמה הקבוצתית).
צר לי שלא נזכה לראות אותך כמה שבועות.
חבל שהדיון המרתק הזה לא התרומם יותר.
השבמחקאני מנסה...
אם הבנתי נכון את אליעזר, יש לו בעיה עם האנשה של האל, בבחינת "בראשית ברא אדם אלוהים...". האדם מעצב את האלוהות בצלמו ובדמותו והופך אותו לישות.
שאלת התפיסה של האלוהות ביחס לאדם היא שאלה ממש לא פשוטה שהתחבטו בה כל הפילוסופים בכל הדורות.
העניין הוא שזה דיון בלתי ניתן להכרעה, כי הוא תלוי בחוויה האישית של כל אחד ואחד וכיצד הוא חווה את האלוהות. או יותר נכון באיזה אופן מאיר בו האור האלוהי (אם להשתמש במונחים כאלה).
אין כאן אמת אחת או אמירה אחת.
יש אנשים החווים את האלוהות באופן מופשט ביותר, אחדותיות כוללת. כמו שפינוזה ואחרים.
יש אנשים החווים את האל כישות נפרדת המעניקה חיים וקיום לכל השאר, אך השאר אינו האלוהות, אולי סוג של גילוי. אנשים כאלה מוכרחים להמשיג את האלוהות בתוך המגבלות של הדיבור והתפיסה האנושיים ואני לא חושב שישנה בעיה עם זה.
השאלה היא האם ההאנשה של האל היא מצד האל או מצידנו?
שוב זו לא שאלה הניתנת לפתרון כי היא תלויה בחוויה האישית של כל אחד.
אני למשל חווה את עצמי כנברא בצלם אלוהים, ויש משהו בכך שאני מיחס לאל תכונות אנושית. לדעתי התכונות הללו לא היו יכולות להימצא בי אילו לא היו אצל הבורא שנבראתי בצלמו.
אני יכול להבין ולהסכים כי אחרים חווים את האלוהות והאנושיות באופן שונה. האלוהות כאחדותיות כוללת שאין לאדם שום יתרון באחדותיות כוללת זו מעבר לשאר הנבראים כי כולם יחד הם האלוהות. כך שאין מקום להאנשה של האל כפי שאין מקום של שימוש בדיומיים אחרים מהבריאה ביחס לאל.
אלו ואלו דברי אלוהים חיים
הכל עניין של תפיסה.
אם "מבשרי אחזה אלוה" או "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל אלה".
תמשיכו את הדיון
ליאור, התובנות שלך בעניין מעניינות, מקווה שאתיחס בהמשך
לילה טוב