כנסו כנסו.
שלושת המועדים האלו נתפסים כחגים, מועדים חילוניים, מדיניים.
אף פעם אני לא מבין, איך יום הזכרון למשל, לא מדבר על חללי מערכות ישראל, אבל כל חללי מערכות ישראל,
כולל את כל ההיסטוריה והמסורת שלנו כעם, שוב הקרע ההפרדה בין הדת והמדינה בין חילוניים ודתיים, בין ישראל לעצמם, עושה את שלו, איך זה שלא מזכירים בטקסים באופן קבוע את צבא הגיבורים של דוד המלך, את כיבוש הארץ של יהושע, את מלחמות משה ואפילו אברהם. הרי כל אלו קשורים כאחד עם חללי עם ישראל, או שמא יש פה שני עמים?
כנ"ל עניין יום העצמאות בהקשר לרשומה של גבריאל, איך לעזעזל יש הפרדה בין קיום ממשי של עם ישראל בארץ ישראל ל"עם ישראל הדתי"?
מה זה הפירוד הזה וההפרדה הנוראית הזו עד שיש גינוי של חג יום העצמאות מצד אחד, ומצד שני לא מוזכרים משה ודוד המלך וכל הקשר שלנו למסורת של העם בטקסים?
בקיצור, מה עושים?
שיר לכבוד יום הזיכרון ויום העצמאות.
השבמחקלוחמי המסורת.
מבעד לערפילי זמן, השרויים כמעטפת על זיכרון העם
עולים קולות מלחמה חזקה.
ידיים האוחזות בנשק ובתכלית, אצבעות סגורות הייטב
על אותו פס תכלת, שואבות ממנו את תכלית
מלחמתם. למען זה ימותו ולמען זה יחיו.
כי זה עצם חיי האמת העובר במרכז נשמתם.
אלה לוחמי המסורת הקדושה,
המחזיקה את תכליתו של עולם.
אשר דור אחר דור נלחמים מלחמות פנימיות
וחיצוניות,בעוז הקרב, בהקרבה של נפשם.
כעת כל הכוחות של כל הדורות של כל השבטים,
צריכים להתאחד לקרב אחרון.
של הדור האחרון.
של המלך האחרון.
תומר.
השבמחקאני בקושי מצליח להתאבל על 8 חברי שנפלו בלבנון, אתה רוצה להוסיף את לוחמי דוד?!
אני רואה ביום הזיכרון, פסק זמן שבו כ"א עוצר וחושב על אלו שמסרו נפשם להקמת המדינה הנוכחית ולהגיד להם תודה. הרוגי השואה לדוגמא נזכרים ביום אחר, הרוגי נהר הריין- כל שבת.
אני לא מצליח להתחבר למשאלה...
המשאלה בכללי היא לא להתאבל על כמה שיותר אנשים, מה שחשוב זה לא אלו שמתו, אלא אלו שנשארו אחריהם, אחרי הכל בעבורם הם נהרגו.
השבמחקכוונתי היא דווקא להסתכל קדימה מכל הסיפור הזה. אבל בשביל להסתכל קדימה כראוי צריך להסתכל אחורה. למלחמות דוד יש קשר ישיר לקיום הנוכחי של עם ישראל, לא מעניין להתאבל עליהם, אבל אם יום הזכון יהיה זכירה של בעבור מה אותם אנשים נהרגו ולא עבור האנשים אז נוכל לקדש גם את האנשים, אך אני לא חושב שזה ניתן לעשות עם זכירה של 62 שנים של מלחמות בעוד מסורת ישראל היא בת 4000 שנה.
מוות הנופלים לכל אורך ההיסטוריה של העם יתקדש רק אם נקדש אותו בכך שנצעד אל התכלית האמיתית של ישראל, בכך נקדש את כל הנופלים.
אז זה לא עניין של להתאבל על החברים, למי זה יעזור?
אני בכלל לא מבין מה הרעיון של יום זכרון מדיני? זה עבורי מסמל באופן ממשי את הניתוק של העם מעצמו ומתכליתו. בשביל להבין למה חללי צה"ל נהרגו צריך להסתכל 4000 שנים (+) אחורה, בזה יש עוצמה אמיתית של כיווניות ותכלית.
מקווה שהבהרתי את עצמי.