שלום חברים
אנחנו לא מרבים לדבר על פוליטיקה וכנראה שטוב שכך. ובכל זאת כן קצת מסקרן אותי לשמוע התיחסויות למהות יום העצמאות של מדינת ישראל ובכלל ביחס למדינה.
והנה דבר מעניין שפירסם הרב שרקי ממכון מאיר על ה' באייר:
"כתב האר"י ז"ל (בס' ציס"ע על מגילת רות) שזמן הגאולה נרמז בכתוב "אם יגאלך טוב יגאל" כלומר גאולה הבאה על ידי עשיית הטוב, תורה ומצוות ומעשים טובים, ואז זו גאולה של "אחישנה". "ואם לא יגאלך" כלומר בגאולה של "בעתה", אז "וגאלתיך אנכי" כלומר למען שמי. המילים "חי ה' " שבסוף הפסוק רומזים למידות היסוד והתפארת, שהוא זמן הגאולה. והנה אף יום גאולתנו ה' באייר חל ביסוד שבתפארת! וכתב הרב זלמן יוסף רבלין בספר מדרש שלמה שתלמידי הגר"א כיוונו את חנוכת החורבה ליום ה' באייר שהוא מסוגל לגאולה לפי מה שגילה להם רבם הגר"א. וכתבו התוספות (ר"ה דף ה ע"א ד"ה אמרה) בשם רבנו תם שיש מצוה מן התורה להתבונן בצורת הירח בה' באייר. וכתה הרב קוק (ריש מילין בהברקה, ירח בן יומו) שהירח רומז "ללידה חדשה, ליצירת עם נולד, ביסוד תפארת". ומה שכל זה התרחש בתש"ח דוקא, כבר רמזו הגר"א בפירושו לספרא דצניעותא (לג, ב). אשרינו שזכינו לגאולה. "
ענייני הירח גם הזכירו לי את השיר "מגש הכסף" שנתן אלתרמן פיסם לקראת קום המדינה:
"והארץ תשקוט, עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס האחד, אין שני.
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר..."
סתם אשמח לשמוע מחשבות אם יש.
גבריאל
אצלי במשפחה תמיד התייחסו ליום העצמאות בקדושה ממש, בכלל הרבה מתחושת הצדק והקדושה שזכיתי להרגיש ממשפחתי נבעו מתוך הרצון הלאומי כביכול, שלי ברור שהוא הרבה יותר מזה, שהוא קשור לאור ישראל ממש.
השבמחקוואי, אצלי יום העצמאות בעיקרו היה אלפי בהמות ובהמים שנהנים מהתפרעות מטורללת, זרחנים מעופפים, ספריי שלג, תירס חם, במות (חחח), וחוסר אכפתיות מוחלט מהעולם מהמדינה או מהאנשים. סיבה למסיבה פרועה.
השבמחקכמה לא אהבתי את יום העצמאות בגלל זה.
עוד משהו לאומי זה העל האש של יום העצמאות.
זכר לקורבנות אחרי כל החטאים שהיו במסיבה של יום לפני.
כשחזרתי בתשובה, היה בסידור שם הלל וכל העניינים.
תכלס העניין הזה מאוד קשור מבחינתי להרבה מהשיחות על חילוניים ודתיים והלכה.
כשההלכה מתחילה להתפרס על כלליות העם. בדוגמא של יום העצמאות, שלדעתי הלל לא מספיק, צריך להיות מנהגי מסורת נוספים, אז ההלכה מתחילה להפיץ את אור המסורת לעם ממש, ולעצם העניין שהוא אחדות העם בהקשר של בורא עולם ותפקיד ישראל (שהוא להוות דוגמא לעולם מתוקן בתור התחלה)
וכל העניין של ההלכה אמורה מלכתחילה לחבר אותנו ביננו ולתכלית.
בקיצור, אולי נעשה משהו ביום העצמאות?
יום אהבת העצם?
איזה שיר.. אני כל הזמן רואה שאני לא מכיר אותו מספיק, את אלתרמן, נראה שיש לו שירים רציניים.
השבמחקמה המשך השיר?
לפני שנתיים אני חושב יצא לי להרגיש משהו מאורו של יום העצמאות. ממש כאור, כמו כל חג אחר. אמנם עדין, אבל בהחלט השפעה עליונה עם אכות מסויימת.
אכות של גאולה, של אחדות, של הלל...
אם בתחילת הייתי מזלזל בחגים דרבנן כי הם לא "מהתורה" ולא הייתי כמעט מרגיש בהם כלום, לאט מתגלה אורם, כמו פורים - שבמסורת אומרים שהוא החג שמהדהד עם גמר-תיקון... יותר מפסח יותר משבועות...
ומשמעותו התגלתה לי יותר יותר..
אז גם לא אתפלא אם יום העמצאות מכיל בתוכו אור גדול ועצום, רק שגם אותו צריך לזקק מכל הקצף, הפארקים המפוצצים והטכסים היבשים..
אולי נעשה משהו משותף? הא?
שבת שלום לכולם!
ולגבי היום:
השבמחקהאם אתם רואים קשר בין השואה להקמת המדינה? כלומר קשר רוחני?
האם זה היה בחינת "עד מות הדור ההוא" כמו ביציאת מצרים והכניסה לארץ?
האם השואה היא שבירת כלים בלתי נמנעת כהכנה לגאולה?
זאת בהנחה שאתם רואים את הקמת המדינה כחלק מהליך גאולה...
אשמח לדעתכם
השואה זה חלל פנוי לגמרי.
השבמחקבבחינת "שתוק כך עלה במחשבה"
אני חושב שיש קשר ישיר בין השואה לבין "אין ארץ ישראל נקנית אלא ע"י יסורין".
יותר מזה... אם נכנסים אל החלל הפנוי הזה לא מוצאים כלום, האמנם..? מה שבטוח שכל מה שיש לעשות לגבי זה זה להאמין. ולא להאמין סתם, להאמין באמת שיש בזה הטבה כזו שאי אפשר לתפוס.