חברים אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שאני נאבק אתה בשנה האחרונה.
אולי מי מכם מתמודד עם בעיה דומה,ואולי יש למישהו עצה.
ולבעיה-
לפעמים נראה שבמרוצת הדורות (או אולי לא במרוצת הדורות...) הדת שלנו נהייתה אנטרומורפית (ייחוס-יתר של תכונות,חשבונות,והתנהגות אנושית לדבר הזה הנקרא "אלוהים")
אמנם, הנביא מדגיש כי "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" ו"לא אדם הוא" ועוד דוגמאות, שלא לדבר על הרמב"ם המפרט יותר שכל הדימויים הנפוצים "יד ה'", "ויאמר ה'" ועוד, הם רק כדי לשבר את האוזן (והדעת)
מכל מקום, נראה לי שאנו ממשיכים לייחס לקב"ה חשבונות אנושיים בדרכי ההנהגה- בין בתפילה,ובין בתקוות ובציפיות שלנו "ממנו"- כאילו אנו משלמים "מס שפתיים" ומצהירים שה' אינו גוף ובסופו של יום מתנהגים כאילו כן (אפילו גוף "רוחני" ו"מופשט").
אמנם, שפינוזה הרחיק לכת (האמנם?) בייסוד\הגדרת הפנתאיזם ("אלוהים"=הטבע -מרכאות שלי בכוונה)
נראה כאילו האפשרות הראשונה יוצרת אלוהים אנושי מדי ("לברוא את האלוהים בצלמנו"), בעוד האפשרות השניה מוציאה אותו לחופשה ללא תשלום וממנה במקומו ממלא מקום, בדמות מעין mother nature לא מחייבת.
אני מחפש תיאולוגיה חלופית!
בתודה מראש